לפני שנה. 10 בספטמבר 2022 בשעה 14:19
אני תמיד אהבתי, מהרגע שהכרנו, את הפעמים שאליס הייתה משחקת לעצמה בשיער.
בין אם זה צמות, קוקיות, כל דבר שהיה מאפשר לי פשוט לתפוס אותה באמצע ולמשוך לה בשיער עד שהגניחות הקטנות שלה יוצאות מהפה.
אחרי חצי שנה של לבטים, ריבים, ומה לא,
לקחתי את אליס לפאב פה בעיר, לאכול ולהירגע אחרי כל מה שעברנו בשבוע האחרון ביחד.
כמובן שלאחר מכן היא הייתה מלאה, ביותר דרכים מאחת, כי הרי כמובן שהיא תעשה בכוונה ותעשה את הצמות שהיא יודעת שאני כל-כך אוהב.
אין כמו לחזור לתוך החור של החיילת הטובה שלי.