גם לאמא מותר ליהנות

טוב, זה באמת לא לגילי. ככה גיליתי היום, כשכל התחת והירכיים תפוסים מאתמול בלילה. 

הוא כזה מתוק וצעיר, מלא אנרגיה וגם אני אבל על ספסל בגינה ציבורית זה בכל זאת מאתגר. 

הלהט שלו לרצות, ללקק ולענג משכר אותי. המבט שלו בעיניים, שמצד אחד רוצה לטרוף אותי ומצד שני מחכה לאישור ממני ממיס אותי. 

אני יכול לרדת לך?

כן. 

אני יכול לרדת לך שוב?

כן. 

אני יכול שוב?

לא. 

למה?

כי עכשיו תזיין אותי עם האצבעות שלך. 

ואני מנסה להנגיש לו את הכוס שלי בצורה הכי טובה שאפשר, מפסקת את הרגליים הכי רחב שאני יכולה, מניחה את האגן שלי על הרגליים שלו אבל לאישה בגילי יש גבולות פיזיים כשמדובר בספסל עץ באמצע גינה. 

בכל זאת, כבר מזמן לא בת 17. 

אני לא מצליחה לעשות כלום. 

מסתובבת עם רטיבות בתחתונים כמעט כל היום. 

חולמת איך מתמקמים לי בין הרגליים כל לילה. 

אני מנסה למתן, למנן, לסנן. אבל לא באמת מצליחה. 

נפרץ הסכר וכנראה שאי אפשר יהיה לבנות אותו שוב. 

אצטרך פשוט לשחרר, לתת לגוף שלי באמת להתמכר ולצלול לתוך העונג כמה שיותר. 

מזל שיש רק 24 שעות ביממה :)

אחרת בחיים לא הייתי מספיקה שום דבר אחר…

יצא לי בטעות בחרוזים תפוזים. 

ככה זה כנראה כשממש חרמנים ;)

עברה כבר כמעט חצי שנה מאז שהתחלתי לחפש. 

לא ידעתי מה אני מחפשת. 

אבל אני כל הזמן מוצאת. 

הייתי בטוחה שאני לבד במסע וגיליתי שיש עוד הרבה שצועדים מאחוריי. 

שאוהבים שאני סוטרת. 

שאני מפסיקה בדיוק כשתכף גומרים. 

שאני מזיינת אותם בתחת. 

שאני קוראת להם זונה קטנה שלי. 

שאני מרטיבה מלראות אותם משפשפים את הזין עד כאב. 

שאני גומרת להם בתוך הפה שוב ושוב ושוב. 

שמלקקים, שותים ונהנים מכל מה שיוצא ממני. 

איפה התחבא כל הטוב הזה כל השנים?

מרגישה שהגעתי הביתה.