מחשבה מתחת לשמיכה

את לא גלידה.
את לא קרה כמו גלידה.
את לא נמסה כמו גלידה.
את לא דביקה כמו גלידה
את לא גלידה.

אז למה אני נוזל?

 הפגישה הזו לא נגמרת

את חושבת לעצמך כשאת מסתכלת על שאר העובדים במשרד. הראש שלך בכלל נמצא במקום אחר. איתי.

וזו רק הישיבה הראשונה של יום ארוך מדי.

את ממשיכה להזכר בערב אחר, כשהזעתי בטירוף בזמן שאני רוכן מעלייך ורגלייך מקופלות על כתפיי.

כשהמנכ"ל פונה אלייך עם שאלה, את מתבלבלת לרגע, מרגישה שהדופק עלה לך רק מהזיכרון. את ממלמלמת משהו למנכ"ל והוא מרוצה. והם ממשיכים לשעמם אותך.

כשלפתע דפיקות על הדלת, סימה המזכירה מכניסה את הראש, פוגשת את מבטך ואומרת לך "שליח הביא לך חבילה, הוא שם לך אותה במשרד"

כל המבטים מופנים אלייך, אבל לך אין מושג מה זה. "אולי בעלי הפתיע" אמרת להם, יודעת שאין סיכוי.

הישיבה ממשיכה בשלה, אבל המחשבות בראש שלך רק על החבילה הלא ברורה שמחכה.

עוברות עוד כמה דקות ואת נשברת ומתרצת שאת צריכה לשירותים, יוצאת מחדר הישיבות והולכת ישר אל משרדך.

מהמסדרון את רואה שהדלת פתוחה, מוזר אבל את מניחה שהשליח שכח לסגור אותה, ואת נעמדת בכניסה למשרדך האישי, ריח מוכר שוטף אותך. 

את רואה חבילה קטנה, עטופה יפה מונחת לך על השולחן, את כבר יודעת שזה ממני. 

את ניגשת אליה לאט, גבך מופנה לכניסה, הדלת עדיין פתוחה.

את פותחת את סרט הסטן שסוגר את החבילה, פותחת אותה ובתוכה פתק, מקופל.

כשאת פותחת את רואה שהשתמשתי באודם שלך. "שימי את הסרט על העיניים" כתבתי.

ואת שומעת את הדלת נסגרת מאחורייך, את לא לבד בחדר.

את לא זזה, אוחזת בסרט, ובביטחון מלא קושרת אותו לעצמך על העיניים. 

 החדר מלא בריח שלי, ועכשיו את שומעת את הצעדים הכבדים שלי מאחורייך.

אני נעמד קרוב, אבל לא נוגע בך, נותן לך להתרגל לסיטואציה שקרתה.

אני לא מוציא מילה, מקרב את הפה שלי לצווארך, נושם עלייך, לאט. את מרגישה את השפתיים שלי חולפות מאחורי אוזנך.

את אוחזת בשולחן, כשאני מרים לך את החצאית ובאחת עם יד חזקה מצמיד אותך לשולחן.

את מרגישה את הלחי שלך נצמדת לדפים המפוזרים על השולחן כשאני חושף לך את התחת, את לובשת חוטיני קטנטן. יודעת כמה זה מדליק אותי כשאת איתו בעבודה, את מחייכת לעצמך כשלפתע יד חמה וענקית מפליקה לך בתחת. את מרגישה את הסימן שהיא משאירה, את היד השניה ממשיכה להצמיד אותך בחוזקה.

את שומעת רוכסן שנפתח. ואז את מרגישה את הידיים שלי בעוצמה, מפשקות לך את התחת. ואת הזין שלי בוער לתוכך פנימה.

פותח אותך מבפנים.

את מתאפקת לא לגנוח, השותפים של המשרד נמצאים 15 מטר מאיתנו.

אני מרגיש שאת מתאפקת, אז אני דוחף אותו עמוק יותר. עד הסוף.

את מרגישה אותי ממלא אותך, את הידיים שלי שולטות בך, אוחזת לך באגן ומתחילות להזיז אותך.

את רטובה לגמרי כשאני מפמפם אותך עם כל הכוח.

את מרגישה שאת עוד רגע גומרת כשאת שומעת אותי לראשונה אומר לך "חכי".

אני עוצר ומעמיד אותך, מוריד לך את הסרט מהעיניים, מנשק אותך.

ומתיישב על הכסא שמאחורי, "תרכבי עלי" אני מצווה.

את מתיישבת במהירות, את הולכת לגמור לפני שהישיבה נגמרת.

את מתחילה לדהור עלי כשאני דוחף את הפרצוף שלי לציצי שלך, את גומרת כשאת מרגישה אותי גונח. מתפוצץ בתוכך. ממלא אותך בחום.

את ממשיכה עוד קצת לזוז קדימה ואחורה, לאט. מרגישה את התחתון שלך סופג את כל הנוזלים.

את נעמדת, מורידה ממך את התחתון, דוחפת לי אותו לפה.

מסדרת את החצאית בחזרה.

וחוזרת לישיבה שנמשכת. 

את שוכבת לצידי, אני שומע את הגשם נוקש על החלון.

כבר בוקר אבל חג, אז השעון לא צלצל. השמיכה בקושי מכסה אותך והגוף העירום שלך חשוף לגמרי. נעים, המזגן בפינת החדר כבה. האור שבקושי נכנס, מאיר אותך כאילו את הדמות הראשית בהצגה. את שוכבת על צידך, ידייך מתחת לראשך, שדייך כמו כריות צמודות אל הגוף, והרגליים חלקות ונעימות כשאני מעביר עליהן בעדינות את ידי.

אני מרגיש את הזין שלי במלוא עוצמתו, את הרוק בפה מצטבר, את הגוף שלי מתעורר. אני מתקרב אליך, מריח אותך מריחה את הריח שלנו. אני מנשק אותך בעדינות על הירך ואת לא מתעוררת. 

עוד נשיקה, ואז ביס ובעדינות אני משכיב אותך על גבך. 

את בשלך, מתעוררת כמו פיה כשאני מכניס את ראשי בין כפות רגלייך. 

אני מלקק וטועם אותך, עולה במעלה הרגליים כשאני מגיע לך אל הכוס, את רטובה. 

עלי את חולמת? 

אני לא מפסיק לנגוס בך, עם הידיים שלי אני מתחיל לחפון אותך. 

הלשון הרחבה שלי יוצאת אלייך ומוצאת את הדגדגן שלך, לאט.

בעדינות היא מלקקת אותך מעוררת אותך, כשאת מביטה למטה, רואה אותי מחורמן עלייך. קבור בתוכך.

"בוקר טוב" את ממלמלמת כשאת דוחפת את ראשי עמוק יותר אלייך.

אני מנצל את שהתעוררת ומפשק את רגלייך, מכניס את כולי בינך. 

מניח את רגלייך עלי ואוכל אותך בכל הכוח. 

אני מרגיש אותך מתחממת אז אני מצרף גם אצבעות לחגיגה, מחדיר אותן לתוכך, מרגיש אותך עירנית ורטובה, לא מפסיק עם הלשון לשאוב וללקק.

אני מרגיש שאת מתנשפת, אני זז עם האגן שלך כשאת גומרת לי בפה.

את מחייכת ומביטה למטה, רואה את הזקן הקטן שלי רטוב ומחוייך.

אני נשכב לצידך, מנשק אותך בעדינות ולוחש לך בחזרה "בוקר טוב, אפשר להתחיל?" 

תבכי לי כשכואב לך.

תאהבי שאני כועס,

תתחרמני כשאני עצבני.

תתעצבני שאני חרמן,

ותלטפי אבל כל הזמן.

מנעד של רגעים ומבטים

שרק שנינו נכיר.

גם כשיש בנינו קיר,

יש מבט שלך שרק אני אזהה,

ולו אני מחכה.

כי כשאת ככה מסתכלת 

לא צריך לפצות את הפה

המילים שבשתיקה 

הכל כך יפה.