|
|
|
ההוא מתאמץ לבסס הנחה
מספר לך מה את רוצה וכמה את צריכה
אחרים אפילו יאמרו שאת לא יכולה,
ואז יתפלאו שאת די חכמה
ורגע לפני שאת סותרת בתשובה
הגמגום יהפך לאימרה נדושה -
אז דוגי על הרצפה ומפושקת בעמידה
5.10.22
הגעתי אליך מתוך מחשבה של ומה אם אולי
אבל גם עם סוג של זה כנראה בכלל לא
מתוך האמביוולנטיות הזו הנעתי את האוטו בחיפוש אחר תשובה. ביום הזה בו כולנו נעים באיטיות מייגעת מבקשים נחמה ומחילה סיפרתי לעצמי שאם אתה בתמונה, אז אולי פשוט אתן לעולם להיות.
והיינו, אתה אני והשדים שלנו
1.11.22
01:04
בעת המאמץ ועם הדופק שעולה, כשנשימתך כמעט נעתקת וליבך הולם חזק, אתה רק תרצה להסתובב ולהביט בה, לראות את הכחול שמעבר.
ברגע הזה שהכל מרגיש מעט שונה, מכל זווית היא נראית קצת אחרת והירח מאיר אותה בצבעים שמרצדים, אתה תתנשף להתמודד איתה. רחשיה לרגעים ישמעו בבירור, ובאיטיות עם כל פעימה יעלו באפך ניחוחות מוכרים.
עם ההגעה לסף, תסתובב להביט ביופייה שנפרש לפניך ותבין שלא משנה כמה תשוטט בה בחיפוש, ולא משנים כל מגרעותיה, תמיד תראה אותה יפה כזו.
עם העליות שלה והירידות, האכזבות והאהבות,
חיפה היא הבית
*הליכה לילית (או שאפשר לקרוא לזה טיפוס) ברחוב בלפור
29.10.22
הוא אחז בי קרוב אליו מחפש ריח מוכר
תחושה מוכרת ונחמה.
הוא אחז בי והרגשתי איך הכל נשמט. חשתי את ידו מכסה לי את הגב, מושכת אותי אליו, וחצי ממני כבר לא היה שם.
זוהי ההתחלה של הסוף. או שמה האמצע.
יחד גיששנו ונתקענו בקיר הזה שהוא אנחנו.
כמו שני עיוורים שרק רוצים להגיע לקצה המדרכה בלי ליפול
עד שיום אחד שיחררנו ושמטנו מעלינו הכל בעזרת חיבוק שבור
*השראה ותחושות, אלמודובר
