אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פינה אישית

שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמם
תוך כדי המסע המשותף.

אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.

לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...

****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================

הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
לפני 9 שנים. 14 בפברואר 2015 בשעה 9:52

לכבוד Valentine's Day אחד השירים הותיקים האהובים עלי.

Do you love me?
I love you, more than words can say
I love you, yes I do

Do you need me?
I need you, like the rose needs water
I need you, yes I do

 

 

 

לפני 9 שנים. 6 בפברואר 2015 בשעה 18:35

שעולה ומטפסת מבפנים, מלהיטה את כל הגוף, מכף רגל ועד ראש.

ההתרגשות הגואה, תחושת הריגוש והסחרור

והידיעה הברורה, שיש מי שמושכת בחוטים החזקים, הכובלים והממכרים...

לפני 9 שנים. 1 בפברואר 2015 בשעה 16:43

slacking - להתרשל, להתעצל, להתבטל...

לפני 9 שנים. 28 בינואר 2015 בשעה 4:45

לפני 9 שנים. 21 בינואר 2015 בשעה 10:15

לפני 9 שנים. 18 בינואר 2015 בשעה 19:07

מילים: ריטה
לחן: עינן פרל


קרחונים הפכו למים צלולים 
שוטפים את גופי ומנצנצים. 
טיפות טיפות נופלות לרגליי. 
כל מפגעיי היו מציליי. 
קרחונים של כאב מתמוססים. 
פגיעות שדקרו הפכו את ליבי. 
כל המילים, כל השעות הקשות. 
מתפוררות בתוכי לאור. 
הופכים מכאב לשמחה צלולה, 
מחולשה לכוחות ברכה, 
מבדידות לשער מופלא, 
את ליבי הכבוי לאור גדול 
עכשיו מחבק ויכול 
אני את עצמי 
ועצמי את הכל

 

 

לפני 9 שנים. 16 בינואר 2015 בשעה 12:14

בכוחה של מילה אחת לעורר ים של מחשבות...

לפני 9 שנים. 13 בינואר 2015 בשעה 5:23

ועוד מפריז...

Dans tout Paris, je m'abandonne
Et je m'envole, vole, vole, vole, vole, vole, vole

 

 

בוקר טוב.

 

לפני 9 שנים. 10 בינואר 2015 בשעה 7:02

נוסטלגיה לבוקר שבת ולאות הזדהות עם פריז, בפיה של אחת הזמרות הגדולות - אדית פיאף.

שבת שלום.

 

 

לפני 9 שנים. 5 בינואר 2015 בשעה 18:41

[נכתב על פי דרישה. תודה לכותב :)]

היא חכתה לי, דוממת ללא תנועה, כך סתם מונחת על מפתן דלת ביתי,
חתומה ומסוגרת, אטומה לחלוטין, מסתירה את תוכה.
הבטתי בה ארוכות, בוחנת אותה, תוהה

ואז פתחתי את הדלת
ובבעיטה קלה גלגלתי אותה פנימה אל ארמוני מבצרי.


או אז התנפלתי עליה מלאת סקרנות, קורעת את דפנותיה
מגלה בתוכה חבילה נוספת קטנה יותר ועליה מודבקת אגרת
ובה רק שתי מילים- 'אני שלך'.

לאגרת הוצמד מפתח קטנטן.

בתוך החבילה הקטנה היה מונח קולר יפהפה,
קולר רחב ועבה ומנעול קטנטן...