לפני 11 שנים. 30 באוגוסט 2013 בשעה 7:57
לסופשבוע נעים ורגוע :)
פינה אישית
שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמםתוך כדי המסע המשותף.
אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.
לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...
****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================
הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
לפני 11 שנים. 29 באוגוסט 2013 בשעה 17:33
שתיקה...
לפני 11 שנים. 28 באוגוסט 2013 בשעה 17:04
האחריות שלנו היא למעשינו בלבד, על פי שיקולינו, על פי הבנתנו.
אין באפשרותנו להיות אחראים למעשיהם או לשיקוליהם של אחרים
גם אם הם לא תמיד מובנים לנו...
לפני 11 שנים. 28 באוגוסט 2013 בשעה 4:11
מילים ולחן: ארקדי דוכין
בין האפל לנסתר
בעולמנו המר
אומרים שיש עוד תקווה
קוראים לזה אהבה
ומחכים לבואה
בין האתמול לעתיד
בין האוצר לתחתית
אומרים שיש עוד תקווה
קוראים לזה אהבה
ומחכים לבואה
בין הבלבול לאסון
תדעו שיש פתרון
קוראים לזה אהבה
בין הזיוף לאמת
בין כל מה שחי למת
ישנה אהבה
יש בי אהבה
והיא תתעורר ותיגע
יש בי אהבה
והיא תנצח
בין השפיות לשינה
בין הילדות לזקנה
אומרים שיש עוד תקווה
קוראים לזה אהבה
ומחכים לבואה
בין האתמול לעתיד...
לפני 11 שנים. 22 באוגוסט 2013 בשעה 17:15
המושג יין - יאנג מגיע במקורו מהפילוסופיה הסינית העתיקה והמטפיזיקה.
הוא מתאר את שני הכוחות המנוגדים הקדמונים אך משלימים, המצויים בכל הדברים ביקום.
כך בעיני הם שני הכוחות המורכבים משולטת ונשלט - שני כוחות מנוגדים המשלימים זה את זה - מבחינת הצורך ואף מבחינת התלות ההדדית -
השולטת זקוקה לנשלט כשם שהנשלט זקוק לשולטת -
כל אחד כדי להגשים את החלק השולט או הנשלט שבו.
ביחד הם מהווים צמד: יין-יאנג, שולטת-נשלט.
לפני 11 שנים. 21 באוגוסט 2013 בשעה 17:34
התשוקה
הכמיהה
המחשבות
הדמיון
ו... הפחד
לפני 11 שנים. 19 באוגוסט 2013 בשעה 17:46
לפני 11 שנים. 16 באוגוסט 2013 בשעה 10:14
מילים: שמואל פישר
לחן: אדמונד עגן
חביבי - הכל עובר, חביבי
אל נא תבכה חביבי
חבל על הדמעות.
חביבי - אל תצטער, חביבי,
חלום עובר - חביבי,
חבל על חלומות.
ככה זה - ככה זה...
חביבי - גלגל חוזר, חביבי,
ונפגשים, חביבי
בשני העולמות.
לפני 11 שנים. 12 באוגוסט 2013 בשעה 19:37
גלי ים
גלי רדיו
גלים של תקשורת
מרגיעים...
לפני 11 שנים. 10 באוגוסט 2013 בשעה 6:27
מילים: דליה רביקוביץ'
לחן: מוני אמריליו
שם ידעתי חמדה שלא היתה כמוה,
והזמן ההוא היה יום השביעי בשבת
וכל בדי אילנות היו מתעצמים לגבוה.
והאור הלך מסביב שוטף כנהר לנבוע
וגלגל העין את גלגל החמה חמד.
אז ידעתי חמדה שלא היתה כמוה.
הזהירו ראשי השיחים והאור לא ידע שבוע,
ניתך בגלי הנהר ובכל אורותיו ניצת,
אף ראשי היה בעיניו כתפוח זהב לבלוע.
שושני נהר צהובות פערו את פיהן לבלוע
את אדוות הנהר בחופזן וגיבעול השט,
ואותו היום היה יום השביעי בשבת
וכל בדי אילנות מתעצמים בתשוקה לגבוה
ואז ידעתי חמדה שלא היתה כמוה.
שבת שלום :)