פינה אישית
שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמםתוך כדי המסע המשותף.
אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.
לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...
****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================
הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
יש בשליטה - הן בצד השולט והן בצד הנשלט משהו מאד משחרר.
האפשרות להביא לידי ביטוי בפועל פנטזיות, תשוקות, צרכים, רצונות שטמונים בתוכנו בצורה עוצמתית ואינטנסיבית, מאד משחררת ולעתים אף ממכרת...
לקול
למגע
לטעם
לריח
עד לא ידע...
לכבוד הגשם, שיורד לנו במלוא עוצמתו באפריל, שיר ותיק ותיק...
בוקר (ר)טוב :)
היינו רוצים, שיהיו פשוטים יותר וישירים יותר, אבל לרוב הם לא. אחרת היה לנו משעמם כנראה...
גם כשהיא לא שם לידו, או ניצבת מעליו, הלחישה הרועמת שלה מהדהדת בראשו...
הצורך, הדמיון והפנטזיות מציפים, והרצון הבלתי נשלט למימוש מתגבר והולך...
הצורך הבוער מבפנים, המשיכה אל ה'אסור' הזה, אל מקומות שונים, אחרים ומנוגדים לגמרי מכפי שרגילים בדרך כלל, המשיכה והרתיעה בו-זמנית, כמו פרפר אל האש.
המלחמה המתמדת בין הרצון העז לצלול פנימה, עמוק אל איבוד השליטה המסעיר והמגרה לבין החששות והרגלים ה'קרות'.
השאלה הנשאלת היא – מי ינצח במאבק הפנימי הזה - המשיכה או הרתיעה?...