הכל או כלום

אני יושב לידך, קערת פופקורן בינינו, אני מסריח מאימון, את עם שמלה, מריחה כמו גן עדן.

אני שולח יד לפופקורן, את שולחת יד ליד שלי, שמה אותה על החזה שלך, ואומרת לי שנמאס לך מהמונדיאל.

אני עונה, ובצדק: "כדורגל זה דת, והיום יש לנו יום חג".

את נשכבת עליי, עם התחת למעלה, ואומרת לי, "דאדי, הייתי ילדה רעה"

ברקע גול, אני מפספס אותו, מתמלא בעצבים, את יודעת את מקומך, ומתחננת לרחמים.

זה קרה בדקה ה60.

בפעם הבאה שתוציאי מילה מפיך, זה יהיה בדקה ה90.

לאחר שהגרון שלך, התאמץ נורא, להכיל אותי, להתנצל באופן מספק.

אל תפריעי לי בפעם הבאה.

אני בחור צעיר.
ואני מרגיש שבשלב הזה של החיים שלי, אם אני לא ארסן את עצמי, אני אמצא את עצמי משפיל, שולט, ופוגע בנשים.
אמצא את עצמי מנצל את הלשון החלקה שלי, הקול העמוק, והמראה שלי, בללכוד עוד ועוד נשים, ברשת הזאת, שנקראת המיטה שלה.

ככל שאני אקרא את זה יותר, ככה הדילמה גדלה.