יוצא מדעתי בדרכי שלי

אולי זה היה קצת מוקדם להחליט שהמחלה עזבה
כמו שלוודאי תעיד האסלה
שספגה בשעות האחרונות מטח כבד (של מיצי קיבה)
ברגעים כאלה אני מהרהר לעצמי וחושב ,

איזה מגעיל זה להיות בולמי

אני לא מרגיש רע שאני בורר את האנשים שמסביבי
רק בשביל ימים כאלה
ימים כמו אתמול

לשמוע את ליאת אומרת לי שלמרות שיצאתי מגה חרא כי לא דיברתי איתן
מתחילת המלחמה אבל למרות זאת :"אני ולימור תמיד נשאר חברות שלך ,יא ערמת קקי"
אומר לי שבחרתי נכון

לשמוע את השמחה בקול של איתמר כול פעם שאני מתקשר אליו
למרות שאני רק מתבכיין לו על אותם שטיות
אומר לי שבחרתי נכון

להתעצבן כול היום לקראת השיחה עם איתן
לצבור עוד ועוד ועד אנרגיות שליליות ובסוף הוא מדבראליי בכזה חום אבהי
אומר לי שהגעתי למקום טוב

כול כך הרבה דוגמאות כאלה
הלוואי שיכולתי לתת טיפה בחזרה לכול האנשים המדהימים האלה שמקיפים אותי

ים זה בריאות
יש משהו מאוד מבריא בים

שמש זה חיים
האור שלה זה כוח

אישה יפה לצידך זו התעלות לרוח
ומזור לנשמה

לקבל את שלושתם ביחד זוהי מתנת האל
לא פלא שאני מרגיש מעולה

מקיא

משלשל

קודח מחום

הגב כואב

הרגליים רדומות

אבל כול זה מתגמד מול האכזבה והפגיעה

אולי לימור צדקה שהיא אמרה לי היום:
"אתה מסתיר כול הזמן את המחשבות והרגשות שלך עד זה שורף אותך מבפנים"