נדודי שינה....

מזרן.

פק"ל קפה..

וזיון רטוב סוער וחזק.

הרי אילת.

קובץ מוזיקה...

שובר את הראש ולא מצליח.

סעמק איזה עולם מסריח.

בכל שבוע ולפחות פעם אחת  , בכל פינה בארץ..

אני פוגש אריות ולביאות , צעירים ומבוגרים.

סדיר ומילואים.

ותמיד תמיד נפרד מהם בתפילה שיחזרו הביתה בשלום.

לפני קצת פחות משעה , עת ישבתי במקלחת תחת מים חמים.

הגיע הותר לפרסום שהתחיל לקבל עור וגידים משעות הצהריים.

ובום....גדוד 51 , גולני.

רק בחמישי האחרון , הייתי אצלם בבסיס בגולן.

על האש לגדוד , יחד עם קבוצת אחים למנגל.

בקבוצה שלנו העלו תמונה של אחד הנופלים מעמיס בשר!!

פעם ראשונה שאני נתקל בבשורת הותר לפרסום שקשורה לאיזו יחידה שאצלה הייתי.

יהי זכרם ברוך.

השם יקום דמם.

😭😭😭😭😭💔💔💔💔💔

וזו התוצאה...

שלחתי לידידה יקרה.

שבאבל משפחתי...

לעשות לה נעים רגע לפני שהיא פורשת לישון.

איזה כיף להתחיל את השבוע בדרך שבה הוא התחיל...בחברתה של אשה סקסית למות , שובבה , רטובה ומרטיבה והיכולות שלה....וואו.

הכל התחיל בשישי האחרון , עת השתתפתי במסיבה סווינגרית מדהימה ברמתה הגבוהה.

למסיבה הגעתי יחד עם מיטת הטיפולים שלי בעקבות הודעה של דורה על דרישה למעסה...

לילה ארוך , מלא תשוקה וזימה , א.נשים יפים ויפות קודם כל בראשם...

אבל זה לפוסט אחר.

במסיבה הכרתי אותה , אשה מדהימה ושובבה שזכיתי לטעום אותה בליל שישי.

החלפנו טלפונים , תכננתי ליצור איתה קשר במוצ"ש...היא הקדימה ויצרה קשר כבר בבוקר שבת.

והיום בבוקר , בדרכי לאימון , הודעת בוקר טוב ממנה , עוד קצת על בתחושות של שנינו מאז המסיבה.

מפה לשם , קבענו שהיא תגיע אליי.

כמעט ארבע שעות בחברתה , שעות של תשוקה והנאה שלא נגמרו.

המגע שלה היה מושלם , הגוף שלה היה מושלם , הכוס שלה מושלם.

מהספה עברנו לעיסוי (השלמת חוב מליל שישי שלעיסוי במסיבה לא הגענו)

ומהעיסוי זה המשיך לעוד נוזלים שהושפרצו...ועוד אוראלי הדדי לוהט עם גרון עמוק.

ולסיום , תזיין אותי אנאלי היא ביקשה....האנאלי הארוך ביותר שהיה לי בכל חיי.

נכנסתי חלק , הטוסיק שלה קיבל אותי בצורה כל כך משוחררת.

ואני נע בתוכה , לאט ומהר , עדין ואגרסיבי...

הגניחות שלה והגמירות שלה רק הגבירו את החרמנות שלי והרצון שלי לענג אותה עוד ועוד ועוד...

ככה מתחילים שבוע.

אתמול זכיתי

באמת שזכיתי להשתתף בערב מאוד מרגש.

ערב הוקרה לפצועי ופצועות צה"ל,  בני ובנות זוגם

ואף אימהותיהם בבית פרטי שנתרם על ידי משפחה בסביון.

ערב מתוקתק עד הפרט האחרון.

השתתפתי בו במתחם העיסויים.

עיסויים קצרים של 10 עד 15 דקות.

מפגש קרוב קרוב ואינטימי עם פצועים , עם בני משפחות שמלווים אותם בשיקום.

והסיפורים....והגרון נחנק , מביט בהם בהערצה.

והמבטים שלהם , העיניים שלהם שנוצצות מהכרת תודה.

מכך שהם מקבלים קצת שלווה במסע שלהם.

לשכוח קצת מהכאבים.

למשל תומר...אריה צעיר שנפצע קשה בחאן יונס מהדף של פצצת חיל אוויר שנפלה קרוב לבניין שבו שהה...

איבד זמנית את התחושה ברגליו...בשלב מסוים עשיתי לו מתיחות....ושאלתי אם הוא מרגיש את המתיחה....ענה לי שכן.

ולאחר מכן , דווקא מגע לשרירי רגליו שרק בחלקו הוא הרגיש.

ולוחם אחר של הנח"ל...שנפצע בבטנו ברפיח...היה מורדם במשך חודש...ובזמן שטופל על  ידי מטפלת אחרת , שוחחתי ארוכות עם אימו הלביאה , על המצב , על הטלטלות של חייהם שהשתנו והתמיכה בבן הפצוע.

או אביב המתוקה , בת של איש מילואים שרץ דרומה באותה שבת ונפצע קשה ורק בעקבות טלפון של שכן שלהם אליו בבקשה לעזרה ממנו ,  הם הבינו שהוא נפצע קשה...

לסיום טיפלתי בזו שמארגנת את הערבים הללו...אשה יקרה בשם גל.

שמהמגע הראשון והמלטף בגופה , הרגשתי כמה היא בסטרס,  סטרס של שנה מטורפת של דאגה לאריות והלביאות ובני משפחותיהם.

והיתה גם אימו של אלמוג ז'אן , שסיפרה בנאום קצת על מה שעברה בשנה זו.

על כך שבזמן שבנה חטוף , רצה לבתי חולים למוסדות השיקום לפגוש בלוחמים , לתמוך בהם...

וסיפרה גם על קצת ממה שהם עוברים בתוך הקונכייה הפרטית שלהם עם השיקום של אלמוג בנה.

וכל זאת שהגרון שלה חנוק מדמעות.

רציתי לצלם אבל הרגשתי שאולי אחדור לפרטיות של מי שהשתתף באירוע הזה.

המחשבות בראש חקוקות.

באמת שזכיתי , לראות את הכרת התודה בעיניים שלהם מבלי לומר דבר.

חיבוקים קלים בסוף כל טיפול.

ואיחולים ממני שישובו לעמוד על רגליהם ללא שום עזרת קביים.

אנחנו עם של אריות ולביאות.

שבת אחרונה של שעון קיץ.

פשוט טמטום מוחלט שעון חורף...

חוף שדות ים , המתנה לרוח שתתפוצץ לה.

ואם הרוח אכן תתפוצץ לה לפי התחזית...יהיה כאן 

ברוטלי על החושים...

בינתיים , נהנה מהשמש...התכנון היה ללכת לקצה החוף באיזור תחנת הכוח למצוא פינה לעירום מלא...

אבל לא זרם לי לצעוד עד לשם עם הציוד עליי.

אז יש רק סלפי גוף...

ומחשבות על facesitting  עוצמת...

אז היום שלי התחיל בעצלתיים...

משיכה של עוד חצי שעה במיטה עם עייפות שלא עברה לחלוטין מהימים האחרונים שכללו גלישה בשבת וראשון , עבודה ולקינוח...

ערב ללוחמים ולוחמות מחטיבת עציוני שיצאו אתמול לרענון וחופשת סופ"ש אחרי ימים ארוכים בלבנון.

בשיחה קצרה אתמול עם ידידה טובה , קבעתי שהיום בדרך לשדות ים , אעצור בנתניה ואגנוב אותה לחצי שעה מהעבודה לקפה.

התוכנית השתנתה קלות כשהיא וויתרה על עבודה...ישבנו לנו לארוחת בוקר קלילה ואז.

ומשם הגיעה הפתעה מכיוונה שהיא תשמח להצטרף אליי לים.

הסברתי לה שאני אשמח שתבוא , אולם , להיות בים כשהרוח דופקת חזק חזק , לא כל כך נעים למי שנמצא על החוף , בטח ובטח בחוף לא מוכרז שאין מפלט מהרוח.

אמרה שיהיה בסדר.

הגענו לשדות ים , רוח פיצוצים , חברים , שמש.

מה רע...

היה יום מטורף במים , שיגורים לשמיים ולא של טילים...

בין סשן לסשן , ישבתי עם החברה ברכב ,לתת לה קצת לנוח מהרוח והחול....וקצת רומנטיקה,  להרגיש את המגע ההדדי של שנינו לאחר תקופה שלא התראינו.

ואני מת על הגוף העגלגל שלה...פשוט נמס בכל פעם מחדש.

והיא , היתה בהיי , פעם ראשונה שראתה אותי גולש , ראתה את האווירה שאני מספר לה עליה  והבינה למה אני לא מוותר על שום יום גלישה.

הכנתי אותה שבשנה הבאה , בקיץ...היא תחווה עוד ימי גלישה יחד איתי שבהם נגיע מאורגנים הרבה יותר לישיבה על החוף.

ואפילו הרוח הפתיעה בעוצמות וגם הים הפתיע...גלים שמאפיינים סערות חורף.

וכן , יצאתי מרוצה מתוצאת הקפיצה הגבוהה שנתתי היום.

עוד ניסיון של היכרות

עוד החלפת תמונות 

עוד כשלון בלעבור מסך...

ושוב תסכול שעולה ועולה.

ולך תסביר לידידה זו או אחרת ששוב ושוב אומרות לי , איך אתה לא שם לב שבחורות שוטפות אותך במבטים....

ולא מאמינות לי כשאומר להן שאני לא עובר מסך ב-99% מהמקרים.

גם בהיכרות זוגית/רומנטית וגם בהיכרות לזיונים וסקס.

פרקתי

מחר , שדות ים 

גלישה עד השקיעה.