מחשבות

בא לי.

אני מתגעגעת כל כך לכאב.. זה כאב שמרטיב.

מלהיב

מרעיב

מרחיב

משכיב..

אני אוהבת..

אבל לא את הכאב הזה בלב,

שלא עובר.

בוער

חודר

דוקר

קושר

סורר

הוא נמצא פה הרבה. אתה לא.

ולפעמים מרגיש חזק, רע ונבזי הרבה יותר מכל מה שאי פעם עשית לי.

אפילו, יותר ממך.

https://i.ibb.co/KNtrQqB/tumblr-ljmbyh3-Whr1qz86ovo1-1280-5143.jpg

Eat, sleep, work, repeat

Eat, sleep, work, repeat

Eat, sleep, work, repeat

אלה החיים?

תקועה בתוך כל ההמון שמרוכז בלפתוח עיניים אחד על השני, על פוליטוקות וליקוקים..

"אלה החיים", הם אומרים לי.

חרא על החיים האלה... חבל שאני לא מיוחדת.

לקחת אותי אחריך לצד ועקבתי אחריך כמו פאפית..

יכולתי להגיד לא,

ידעתי בדיוק לאן זה חותר - אבל באותו רגע הרגשות והכוס שלי גברו בקלות על התובנה והמוח.

פחדתי שזה לא הדבר הנכון. ידעתי שזה לא הדבר הנכון.

פחדתי גם שיראו אותנו יחד, אבל התנחמתי בכך שיש לך חושים די חדים לזה בדרך-כלל.

העיניים שלי מהופנטת מעלה אל הפנים שלך, אל העיניים שלך.

התקרבת אליי והרגשתי איך שהעולם מסביבי נעצר בין רגע כשהשפתיים שלך התערבבו בשלי, כשהלשון שלך בתוך הפה שלי, מתפתלת וחוקרת ונעימה ואני רק רוצה עוד.. עוד.. 

סתירה אחת וסתירה ושנייה ללחי שמאל.

לא מספיק חזקות לא לי ולא לך, ואתה ממהר לתקן בסתירה שלישית שמשאירה צלצול מוכר וכואב.

פתחת את המכנס, את החגורה, והוצאת את הזין שלך - עומד מורם חם וקשה. קשה.. קשה לי שלא להתפטות להרגיש ולטעום.

עבר הרבה זמן שלא התראינו ככה.. מאז השביעי, בערך.

הספקתי לענג ולהתענג עליו בתאווה לאיזה חצי דקה - דקה במציצה וליקוקים עד שחושי העכביש שלך עקצצו שמישהו מתקרב.

הייתי בטוחה שפה הכיף נגמר ושחוזרים לעבודה..

התעשתתי והתארגנתי על עצמי כדי להמשיך הלאה בעיסוקיי ולא להיראות ולהרגיש כמו זונה.

כמה דקות עברו והבחור עזב.

בהפתעה הופעת מולי תוך שניה. כשהפנים והשפתיים שלך כל כך קרובות לשלי אבל לא. כשהמבט שלך חודר בי עמוק לתוך הנשמה המסכנה.

הושטת את היד שלך אליי למטה והתחלת לשחק איתי. משפשף את הכוס שלי מעל המכנס העבה חזק, קדימה ואחורה

ואני? כל כך רטובה, רועדת מייבבת ומתמסרת. עומדת לגמור..

דרשת שאבקש רשות לפני.. סירבתי בלא תקיף. לא הפעם.

שוב הפצרת בי בקול תוקפני, תבקשי רשות. "לא", יצא לי שוב מהפה במרדנות וכעס כלפיו.

למרות זאת, המשכת לשחק איתי, זה נעים לי. אני ממש קרובה..

הפעם דרשת שרק אודיע לפני שאני גומרת.

אני כבר בזון, נעים לי כל כך ואני קרובה ומודיעה שעומדת לגמור..

בשבריר שנייה העפת ממני את היד ותפסת אותי בצוואר קרוב קרוב אליך. לא ציפיתי לזה.

הלם.

זה הרגיש כל כך מוזר... וגם כל כל רע מצידך..

לא הקשבת ולא ביקשת רשות, אמרת.. לא מגיע לך לגמור..

אני, שבחיים לא חוויתי כזה דבר - הרגשתי בסערת רגשות מטורפת.

כעס, תשוקה, תסכול, התמסרות, עלבון, חרמנות..

גררררררררררררררררררררררררררררררררררררר

הידקת את היד שלך על הצוואר שלי, חזק מבדרך כלל.

לחשת לי לחזור על דבריך.. שאף אחד עד היום לא גרם או יגרום לי להרגיש ככה וזה לא ישתנה בקרוב.

סירבתי.

סירבתי להאמין, סירבתי לרצות, סירבתי לשליטה, סירבתי להתמסרות, סירבתי לחזור על הלופ הזה.

חזרת על בקשתך המעצבנת, לחזור אחרי המשפט שאמרת.

שאף אחד עד היום לא גרם או יגרום לי להרגיש ככה וזה לא ישתנה בקרוב.

סירבתי.

סירבתי להאמין, סירבתי לרצות, סירבתי לשליטה, סירבתי להתמסרות, סירבתי לחזור על הלופ הזה.

הידקת את ידך חזק יותר סביב הצוואר שלי.

אני מסוחררת ורועדת,

וכשבי אחריך ואחרי ההרגשה, חוזרת או לפחות ניסיתי לחזור על המשפט.

zzzzzzzzzzzzzzzzzzzzzzzzzzzz🥱🥱😴😴😴😴😴😪

מוזר.

מאז שחגגתי חנוכה בבסיס במילואים,

החג הזה לא מרגיש לי פורים.

קר לי בידיים

קרררר קפוא ברררררררררר

איפה הידיים הגדולות והחזקות שלך

שיעטפו ויחממו?

אני לא כל כך אוהבת את עצמי,

אבל אני אוהבת את הבן אדם שהפכתי אליו

אני אומרת שלא אכפת לי,

אבל אכפת לי יותר מידי

אני כמהה לתשומת לב,

אבל ארחיק בלהבות כל מה שמתקרב אליי

אני מקשיבה לכולם,

אבל אף פעם לא אשתף את מה שבלב וברגש שלי 

אני מרפאה אנשים,

אבל הלב שלי נשבר כבר בתחילת הדרך

אהבתי את ההרגשה, כשמרחת לי על השפתיים את הגלידת וניל הנמסה, ושיחקת בי להנאתך (ולהנאתי).

עוד יותר אהבתי את ההרגשה של הזרע שלך נמס ומתפרץ לי בתוך הגרון,

עוד ועוד ועוד..

בזמן שאתה נאנח בקול כזה חייתי וסקסי ופורק את ה-כ-ל בתוכי..

נראה לי,

אולי,

ש"אתה" לא זה שגורם לי להתמכר.

אלא האישיות ההרסנית שלי ? 🤫🤪