מחשבות

שוב ההרגשה הזאת, המוח שלי רץ (מה חדש).

אני מתרכזת בלהסדיר את הנשימה החנוקה שלי.

אני מנסה להוציא דרכה את הארס שנאגר בי.. אני מרגישה אותו בחזה שלי.

אבל הגוף ממשיך להתחמם,

השערות סומרות,

השרירים מתכווצים.

אני ממש יכולה להרגיש את הדם שלי בוער בעורקים.

הנשימות המסכנות שמנסות להוציא את כל מה שנאגר ולא מצליחות

כל כך הרבה אנרגיה וכעס שכלואים בי מתנקזים לרגע

כעס בלתי מוסבר עליך,

עליו, עליה, עליהם,

בכללי,

על החיים המלוכלכים האלו.

אז אני אשב ככה באוטובוס, בשקט, בלי שאף אחד שם לב,

אשמע לי שירי מטאל עצבניים באוזניות,

אקבל את המצב,

וארטיב בתחתונים שלי תוך כדי.