נמאס לי, אני רוצה יותר.
מאז שאנחנו ילדים עד עצם היום הזה אנחנו בחיפוש תמידי אחרי האהבה, אהבה ללא גבולות אהבה כמו שהיינו ילדים ללא מסכות ללא העמדת פנים, שמישהו או מישהי תאהב את שאנחנו כמו שאנחנו על כל הטוב ועל כל הרע, אני עם כל הפגמים ועם כל מה שאני.
הבעיה הגדולה אף אחד לא יכול לתת לך את אותה אהבה, חוץ ממך ושאתה תאהב את עצמך ללא גבולות זה משימה כמעט בלתי אפשרית, הרי אתה מכיר את כל הפגמים שלך את כל החולשות את כל מה שאתה רוצה להיות ועדיין רחוק מלהיות.
אז נכון העולם החיצון יכול לתת לך את אותה אהבה לזמן קצוב, בהתאם לאיך שרואים אותך ותופסים אותך וזה יכול למלא אותך לרגע, אבל אהבה חיצונית היא אהבה מלאכותית, היא אהבה עם גבולות ברורים.
אף אחד או אחת לא יכול או יכולה להעניק לך את אותה אהבה, כדי להיות בן אדם אהוב ללא גבולות אתה חייב למצוא בליבך את מי שאתה, מה אתה ולאן אתה הולך ובסופו של דבר להיות מוכן להכיר שאתה מי שאתה.
נכון אהבה ללא גבולות היא על סף הדמיונית במיוחד כאשר זה נוגע אליך, שלא לומר לפעמים שנאה ללא גבולות, רצון להיות מישהו או משהו אחר.
אהבה ללא גבולות חשובה מכולם היא המפתח לחייך ולעולם שלך כול, נכון קשה לאהב את הצדדים הפחות טובים שלנו קשה לאהב את החולושות שלנו קשה לאהוב את עצמנו ללא גבולות,
אבל אהבה ללא גבולות חשובה מכולם היא המפתח לחייך ולעולם שלך כולו, לא תוכל לנצח בחיים האלה ללא אותה אהבה, לא תוכל להיות אתה ולתת מעצמך לאחרים ללא אותה אהבה.
אהבה ללא גבולות קשה חמקמקה ודורשת, אבל מי שמוכן להסתכן ולאהוב מובטח לו עולם מלא, עולם שבו הוא נוכך עולם שבו הוא נותן לעצמו את הסיכוי לנצח.