סאקרית

לפעמים זה חובט לי בפרצוף כמה שאני סאבית.
סאקרית לאטנשן ובראטית כשצריך. וגם כשלא צריך. לוחצת על כל הנקודות עד שהאדם שמולי ירגיש שכבר מעקצץ לו לטפל בי ובהתנהגות שלי.
זה לא קורה עם כל אחד ולפעמים זה מגיע ממש משום מקום כשאני לא מוכנה לכך. איזו הערה אסרטיבית מאדם דומיננטי. החלטי. שיודע בדיוק מה צריך לקרות עכשיו ומה החלק שלך ושלו בסיפור הזה. שדואג לך ומגונן עלייך. ששם להיות הסייף ספייס שלך ולענות על הצרכים שלך. גם אלו שאת בכלל לא מודעת אליהם. הוא כבר יודע מראש מה קורה איתך ואיך צריך לפנות לזה. את רק צריכה להתמסר לזה ולבטוח בו ובתהליך. לפעמים מפתיע אותי כמה אני יכולה להיות 'כחומר בידי היוצר'. רק תיקחו אותי. זה פשוט יוצא ממני. זה חלק ממני. חלק שצריך לדעת איך להעיר אותו אבל למי שיודע איך זה עניין של שניות ואני במימד אחר. כבר לא נוכחת. רק שלו. מגע בסנטר, בלחי , תפיסה חזקה שמשתמע ממנה רק כמה אני שלך ושולחת אותי ישר ליקום אחר, חיבוק מגונן שמפריד ביני לבין העולם. ואני ואתה. ושום דבר אחר כבר לא משנה. לא המיקום. כמות האנשים שמסביב או הזמן. יש לך את החיוך המייבב על הפנים ואת תעשי כל דבר כדי כדי להמשיך ולהשען על המגע הזה. ככל שאני טעונה רגשית ככה אני רוצה את זה חזק יותר. לא , בעצם אני זקוקה לזה. אינטנסיבי יותר. מטלטל יותר. כך שלא אוכל לחשוב על שום דבר אחר. רק להתמכר למגע ולחיבור בינינו. להיות נתונה לשליטתו. ולסמוך עליו עם הרגשות שלי ולהיות הכי חשופה שאפשר.