|
|
|
שוב הבית ריק
ולאן נודדים הצללים
יש אי שם משהו אחר
יש בי משהו שמתפרק
ומדוע לא רואים את מה שבפנים
יש לי רק מפתח שסוגר
כן שוב הבית ריק
זו שוב אתה אנחה
מזדחלת במורד המדרגות
באותו חיפוש אחר אמת
נכנעתי לאבחנה
שלקיום הזה לא מצאתי משמעויות
ומיסגרתי את הדמעה האחרונה
כדי שתוכלי לראות
בסך הכל שכחתי
ויש דברים קטנים שמסתתרים
בתוך חולות העבר
ויש רוחות שלוקחות את השקר
רחוק מכאן
נדבק אל דפי ההסטוריה
אני חייב להודות
ששכחתי את הטעם
אותו מרקם של פעם
המחייה מתים
באין תמותה התקווה חורקת
באין תשוקה המטרה נמחקת
מסתבר
שראיתי אותי
לפני שנים במהדורה מוקדמת
כזו שרציתי שלא תהייה קיימת
מסתבר
שבניתי אותי
ועכשיו
הכלים נידמים לכלום
ועכשיו
המשמעות של המציאות שלי
נדחקת
אל תוך פינות
כה אפילות
אני נגרר אל הפינות
בשקט
שקט מופתי
רק תראו אותי
מדמם עכשיו.
אני חייב להודות
כן נזכרתי בך הפעם
והשקר לא יחכה
אני חייב להודות
שאם בחכתי את נתפסת
אל תהיי מהוססת
הרי אני אשחרר
ועכשיו
הבדידות רוטטת
המציאות דוחקת
אותי לפינה
ועכשיו
באין צל, באין שמש
עם שתי רגליים ברפש
אני צועק אהבה
מעל הרי הפחד
אל תהומות היחד
אני מרחף
ולאט
משאיר סימנים בשמיים
טיפות קטנות של יין
אני מטפטף
אז בואי תראי אותי
תקחי אותי
תטביעי כל שקר שבי
ותרצחי אותי
ותגאלי אותי
לא רוצה לדהות
עם השקר בפנים
על סף התמוטטות עצבים
3 דקות של ריצה חסרת פשר
לא יכולתי לנשום אחר כך
אין מצלמות , לכן פחות פתאטי
היום עוד לא נגמר
מחר אותו דבר
רציתי לזיין אותך
ולא הצלחתי
10000 אגרופים
דם וחתכים
הקיר שלי נראה כמו כל מה שיצרתי
בעולם ללא דמעות
לא קשה לראות
אימפריות מתמוטטות מולי
ולא על זה חלמתי
היום עוד לא נגמר
מחר אותו דבר
רציתי לזיין
ולא מצאתי
אני חור באפילה
אני גוף חסר תנועה
אני אותה השאלה
ממנה התייאשתי?
אז יש לאן לחתור?
ויש עוד קצת לשבור...
שחור אולי יהיה אפור
ביום פחות דרמטי
המודע
כלל לא יודע
שהוא
לא יודע כלום
וכך
גלים של מחשבות
נזרקים אל תוך הריק
אני הוא האשם
ללא משפט
אני הוא השופט
שלושים שתיים
מזדחל
אל לוח השנה שלי
ויש
כל כך הרבה שקט
שופך כל כך הרבה קור
ויש את הרצון ללכת
אומרים שיש בסוף כל בור אור.
המודע
כלל לא מודע
למתרחש שם
אני הוא מסדרון
אשר יוליך אותך
לשומקום
אין גלים אדומים ששוטפים אותי
אין טיפות לבנות שמשקות אותי
אין מקום אליו אוכל לדחוף את האמיתי
רק ההוא בתוכי
ההוא שאיתי
אין תשובה מטופשת , לא שאלה יתומה
אין אלוהים במקלט הטלוויזיה הכבוי
אין נקודת אחיזה מסויימת שתקשור אותי
רק ההוא הסמוי
בעוד בוקר הזוי
אהבה היא מים
ונפשי אדמה
מצולקת מסועפת
עם כברת השנים
אהבה היא מים
ונפשי הצמאה
שואבת מבפנים
כך מתרוקנים ורידים
ודמי
שוטף הוא
ערי הגיון.
הצבע נמרח
בין שחור ולבן
הלילה הושתק
האדם הקטן
הברכה,מקוללת
התקווה,בעוצמה
אך הרוח סוחפת
אדי מלחמה
ודמינו ירוק
אך לא מקנאה
הכסא מרופד
עור של נחש
בנעלינו
במסך הקטן מצאתי
איים של שממה
בין אדם לערפד
גאוותנו
ברוכים הבאים
למדינת התמונה הקטנה
חשבתי
על אהבה
וזוג שדיים מולי ראיתי
חשבתי על הקרבה
של האחר...
שיקרתי
לאישה
אשר רציתי
איבר המין שלי
דחק בי
למהר
רציתי להיות על
ארבע
ומיד אחרי לראות אותך מולי
אבל אין לך פנים
איך יכולתי לחזות את זה?
שאין לך פנים
בפנים...
רציתי לראות אותך על
ארבע
ואז נרדמתי
לא חם
אבל לא קר
במחילה הזו
תמיד מאוחר מדי
על גבי סחבתי
שקים של דמיון
צולע , מזדהה ומתאהב
זוחל אל הפינה כמו כאב
הרי טעיתי
אני , לא מסתכל על השעון
אני , ללא כיוון , בלי הגיון
הרי טעיתי
גוף מתכת ללא גלגלים
מיטה ריקה עם עודף מצעים
מי מאחורי ההגה?
תמיד מאוחר מדי
כוס קפה , איש לא איתי
בחוף הים אף פעם לא חופשי
מודה טעיתי
גוש מתכת עם אינספור אמצעים
בגינתי נטעתי רק שקרים
ושוב השקתי...
כל היופי שבעולם
אותך לא איבדתי
אזכור כי ידעתי
טעם בריאתך
וליבי מה יאמר
בפינת המקלחת
מצאתי קצת נחת
וגופי כך נרדם
אני זקוק לפעימות ליבך
אני זקוק לרוך שיערך
אני זקוק לפעימות ליבך
שוכב מולי בחוסר מעש
בקרוב
אהיה
עם הלשון על הרצפה
סקס
דם
מאפרה
עור
מת
הפין שלך
סקס
רוק
ומראה
כולם
רוצים
הפין שלך
סקס
דם
אישה זקנה
סופרמרקט
סופר מן
מיטה קרה
סקס
רוק
ילדים
יש
סוף
לחיים
