|
|
|
אנחנו מדברים בלי מילים
מנחשים מחשבות
אני מתגעגע את פחות
התמונה החדשה בשבילי
אני יודע גם בלי שתגלי
את עדיין יכולה להיות "מיוחדת"
גם מהסלון וגם מהמרפסת
אנחנו מדברים
מנחשים מחשבות
אני פה
מחכה לך, כמו נעלייך.
את פה
קוראת אותי
מסמנת אותי
את פה
אני מחפש אותך לומד אותך חושב אותך
את עדיין פה
כשתראי את זה תביני שאני מוכן
אני פה
כשאני צולל עמוק אני לבד
לבד עם המחשבות שמובילות אותי בפראות
כל כך עמוק שאי אפשר להבחין בין תהום לרקיע
זה מתחיל בשדים הכי גדולים ומסתיים בתובנות יפות
רובנו מפחדים לצלול ולכן נחפש היסח דעת
ג'ויינט ריאליטי או חברה רק לא לבד תחת מתקפה
אבל השדים מחכים אורבים בסבלנות
כשאתה למטה להם זה איזור הנוחות
אני אוהב לצלול מבחירה
להישאר סופש לבד ללא כל מטרה
לצלול עמוק ולקרוא להם
להתעמת עם האמת
אחרי צלילה כזו יש אופוריה וציפייה למחר
הרי הכי חשוך לפני עלות השחר.
פקקים
כר פורה להתפרצות עצבים
כולם לחוצים רובם ממהרים
אנשים ברמזור נרמסים ונדקרים
ואני?
אני אוהב פקקים
לא מבין על מה אנשים כועסים
הכל איטי בקצב שלי הראש חופשי לטייל
איזה משימות נשארו את מי אני אוהב
מה בא לי לעשות ולמה לפעמים כואב
פקקים
הכל תלוי מאיזו זווית מביטים.
קשה.
לטפס על הר זה קשה.
זין יכול להיות קשה.
לקנות דירה זה קשה.
להתאפק לא לשלוח הודעה למיוחדת שלי זה קשה.
הקונפליקט התמידי של אדם תבוני הוא נאמנות.
מהו סדר הנאמנות?
לעצמי? לבת הזוג? להורים? לילדים? לאלוהים?.
דרך דירוג סדרי הנאמנות אנחנו לומדים על עצמנו, ובכל שלב בחיים הם מתחלפים ומתמקמים לפי ההתפתחות התבונית שלנו כאדם חושב.
אין יותר או פחות טוב.
זה במילא נע ונד בין תקופות בין חילופי עונות.
שרשרת הנאמנות.
השלב הבוגר ביותר בהתפתחות תבונית הוא היכולת של אדם להבין את העוצמה של אמון ולתת אותה בשלמותה לאדם אחר.
בידיעה שהוא או היא יכולה להסב לך עונג או לרסק את עולמך.
למי אתם נאמנים יותר?
