Kinky Reflections

אני אקדח לבד, אני אבריג לבד, אני אתלה לבד.

לא צריכה שיעזרו לי, לא רוצה שידאגו לי.

רוצה רק שתחבקו אותי בלילה.

אם אישה עצמאית לא עושה לכם את זה...

אני לא אעשה לכם את זה לעולם.

ברגעים יותר קשים אתה עולה לי לראש
המקום השקט שלי
זה המחשבה הנעימה הזאת שאני בכוונה מכניסה לי לרצף מחשבות כשאני צריכה רגע של שקט ושלווה
אני מדמיינת את המבט שלך כשאתה מסתכל עליי והחיוך שעולה לך על השפתיים
אני מרגישה את ההתלהבות שלך שאתה מביט בעיניים שלי
אני יודעת שאתה רק רוצה להיות איתי
אני יודעת שאתה חושק בי
אני מרגישה רצויה איתך
וטוב לי

אין לי מלחמות עם עצמי
אין לי התלבטויות
אין לי ספקות
ויש לי בעיקר שקט

השקט הזה עושה לי טוב
הוא מרגיע את מערכת העצבית שלי
הוא מנקה לי את הראש מכל המחשבות הטורדניות

והוא מעלים לי חרדות

אתה כל כך תשוקתי
כל כך אוהב
כל כך תומך
התמכרתי אלייך

אתה באמת עושה לי טוב
ואני משווה את כולם אלייך
ואז לא בא לי על אף אחד

כי לאף אחד אין את החיוך שלך
לאף אחד אין את המבט המאוהב שלך
לאף אחד אין את האנרגיות המרגיעות שלך
ולאף אחד אין את התשוקה שלך

אני שוב פעם בוילה איפה שהכרנו
איפה שפעם ראשונה הבחנתי בחיוך שלך
איפה שפעם ראשונה הרגשתי את האנרגיות המטריפות שלך
איפה שהכל באמת התחיל
איפה שכל הסיכויים היו נגדנו ובכל זאת הנה אנחנו

רציתי להגיד לך תודה
תודה שאתה נמצא שם במחשבות שלי
תודה שאתה עושה לי טוב
תודה שאתה דואג לי
תודה שאתה רואה אותי
תודה שאתה מרגיש אותי
ותודה שאתה נשאר לצידי

אלה הסימנים שלי

שמוכיחים לי שאני מסוגלת לעשות הכל

אלה לא סימני בדסמ

אלה סימני החיים

כי בסוף היום אני חיה לבד

אני משכירה דירה לבד

אני מחזיקה את עצמי לבד 

אז גם עברתי דירה לבד.

טוב לי לבד

ושלא תבינו אותי לא נכון... עזרו לי הרבה 

כל פעם חבר אחר הגיע לעזור

אבל כשהם לא היו שם... עשיתי לבד

הרמתי והעמסתי ארגזים לבד

הובלתי שידות, מגירות, שולחנות וכיסאות... לבד

פירקתי גם את הציוד... לבד

אני מסוגלת לבד

אבל אני לא באמת לבד

אבל אני לא מסוגלת להיות תלותית יותר באף אחד.

סוף סוף נכנסתי לדירה החדשה

סוף סוף יש לי שקט

סוף סוף יש לי פרטיות

כל הבית בארגזים אבל לא אכפת לי

סוף סוף יכולה להצטלם איך שבא לי

הפכתי להיות מנהלת.

אני פאקינג מנהלת במקום העבודה.

דילגתי על כל כך הרבה שלבים בקריירה... 

כאילו המסלול חיים שלי על מהירות X4

ועכשיו יותר מתמיד אני צריכה שולט.

אין לי באמת זמן או פניות לזה...

אני עמוסה כמו שבחיים לא הייתי...

יש לי בן זוג, יזיזים וידידים...

אבל אין לי שולט.

אין לי בדסמ.

ואני הכי צריכה את זה עכשיו.

הייתי אתמול במפגש קושרים קושרות

ראיתי סשנים של שיבארי

ראיתי איך הבנות התמסרו

וקנאתי כל כך....

בא לי להתמסר כל כך...

מרגישה שקיבלתי רק טעימה מהעולם הזה 

טעמתי מה זה להיות נשלטת טוטאלית

מה זה להתמסר לכאב ולעונג

אבל רק טעימה...

היי לחברי הכלוב המהממים והסוטים

מנצלת את הפלטפורמה לשווק משהו ממש שווה שהרבה מכם אולי יתעניינו: 

אני מזמינה אתכם לערוץ חדש שאני ו2 חברים מהממים שלי מהקהילה הקמנו ללא מטרת רווח.

בערוץ יתפרסמו אירועים של הקהילה הא-מונוגמית - מסיבות פטיש, סווינגרס, מאנצ'ים, פליי ביתיים.. בקיצור. כל מי שקיים אנחנו מרכזים למקום אחד.

מוזמנים להצטרף, להעביר הלאה, ולשלוח לנו אירועים דרך הטופס המצורף בערוץ 😊🤩

https://t.me/ENMeventsisrael

תמונה ליחס 😈

את יכולה להיות גם יפה וגם מלאה

את יכולה להיות גם סקסית וגם עגלגלה

את יכולה להיות גם רכה וגם קשה

ואת יכולה להיות גם רגישה וגם קשוחה

את לא חייבת להיות הכי מושלמת בעולם

מותר לך להיות מיוחדת ושונה

את לא חייבת תמיד להיות נחמדה

מותר לך לפעמים לדאוג רק לעצמיך 

את יפה גם עם הצלוליטיס שלך

את יפה גם עם הבטן שלך

את יפה גם כשהחזה שלך מעט נופל

את יפה גם כששיערות גוף שלך מתחילות לצמוח

את יכולה הכל

את יכולה גם וגם

את יכולה להיות דומיננטית ומלאת ביטחון

ועדיין לרצות להיות כנועה במיטה

את יכולה להיות עצמאית ולדואג לעצמיך

ועדיין לרצות שיטפלו וידאגו לך

את יכולה להיות האישה הכי חופשיה ומשוחררת שיש

ועדיין לרצות שמישהו יקשור אותך ולא יתן לך לזוז

את יכולה, את מסוגלת, את צריכה.

אל תהיי מושלמת. תהיי את.

אנשים יאהבו אותך ככה.

כשנרשמתי לאתר לראשונה לפני שנה התחלתי תהליך ארוך של קבלה ואהבה עצמית.

הצילומים היה חלק מהתהליך שלי. הייתי שמה פיאה וזה היה מאפשר לי להיות נועזת יותר ולחשוף חלקים שלפני כן לא הרגשתי בנוח לחשוף.

הגעתי למקום כל כך טוב עם עצמי שהרגשתי בנוח להצטלם מול אנשים ואפילו דיגמנתי פרטי לבוש שעיצבתי לפרוייקט בלימודים (הלבשה אירוטית) והצגתי את זה מול מבקרים, חברים ומשפחה.

בחודשים האחרונים החשק והצורך שלי להצטלם ירד משמעותית וכנ"ל לגבי כתיבה בבלוג.

אני מוצאת את עצמי בכוח מחפשת על מה לכתוב ומה לשתף... וגם זה בעיקר כשאני מבואסת ועצובה.

אבל אתמול ידיד טוב שלי הציע לצלם אותי אצלו בבית וכמובן שזרמתי על זה.

קלטתי כמה התגעגעתי לעמוד מול המצלמה, כמה התגעגעתי לראות את עצמי בתמונות והלתלהב או להיות בשוק שזאת אני בכלל. 

ועוד יותר מזה, כבר עזבתי את הפאה בצד והתחלתי להצטלם בלי. פשוט התחלתי להרגיש בנוח לחשוף את עצמי. השיער שלי זה הסממן היכרות שלי ואין לי איך להסתיר את הזהות שלי בתמונות (להסתיר את הפנים זה לא מספיק) אז זה או הכל או כלום. החלטתי שזה הכל.

אני לא יודעת אם ארצה לפרסם את התמונות האלה פה בכלוב בהמשך (אחרי שהוא יערוך אותם) אבל בטוח שארגיש בנוח להעלות לפלטפורמות אחרות.

בקיצור קבלו הצצה קטנה ממש: 

הולכת הערב לסין אתיקס עם ידיד ונילי ועוד חברה מהקהילה (הפולי).

מרגיש שאני עושה את זה קצת יותר מידי בשיגרה.

בא לי ללכת עם מישהו שאני מסורה אליו ולא כמו שאני הולכת סתם למועדון או לדאנג׳ן, שזה סתם להשתכר, להשתובב ולהשוויץ בבגדי קינק שלי (מהקולקציה שעיצבתי)

בא לי להקשר שם על הבמה.

בא לי שכל העיניים יהיו עליי.

ואני בשלי... בבועה שלי... מתמסרת... מתענגת...

בא לי אחרת

הכרתי אותו בטעות. באמת שלא התכוונתי.

לא חיפשתי, לא קיוויתי. אני בתקופה בכלל שאני מרוכזת בעצמי.

אבל ראיתי אותו במסיבה, והוא היה נראה לי חמוד מידי בשביל להתעלם.

וכשהחלפנו כמה מילים אז החיוך שלו ישר כבש אותי.

אבל באמת שהכרנו בטעות.

הוא במקום אחר בחיים... כבר עם 2 ילדים, קריירה ובקרוב גרוש. הוא כבר עברת הרבה, הרבה יותר ממני. הוא יותר קרוב לגיל של הורים שלי מאשר אליי.

אבל משהו ברכות של המבט שלו משך אותי אליו. משהו בביטחון וברוגע שהוא שידר גרם לי לרצות להיות בזרועותיו.

והוא הכיר גם אותי בטעות.

כי הוא לא היה רוצה להכיר מישהי שרק התחילה לטרוף את החיים. הוא לא היה רוצה להכיר מישהי שהוא יודע שיגיע יום והוא לא יוכל לענות לה יותר על הצרכים שלה, שהיא תרצה יותר והוא לא יוכל לתת לה.

אז הכרנו בטעות.

אבל התאהבנו בכוונה.

כי כשנפגשנו יום למחרת זאת הייתה בכוונה מלאה. רצינו לראות אחד את השני. רצינו עוד קצת מהשפתיים אחד של השני. רצינו לשמוע עוד את הקול הממכר אחד של השני.

לא חשבנו שזה לא יספיק לנו.

לא חשבנו ששלושה מפגשים בשבוע בודד לא יספיקו לנו.

וממש לא חשבנו ששבוע אחד יכול כן להספיק כדי שנסתכל אחד לשני בעיניים ונגיד את המילים "אני אוהב/ת אותך".

זה נשמע אפילו טיפה מוגזם.

כי כשאני קוראת את מה שאני כותבת אני רואה מול העיניים שלי את הבעייתיות פה.

אבל מה אתם הייתם עושים? 

אני מרגישה שהתמכרתי אליו.

אני חושבת על החיוך שלו ולא מפסיקה לחייך... רוצה להיות איתו כל הזמן.. מרגישה שאחרי 6 שעות איתו אני רק מתמלאת באנרגיות.

אני לא מבינה איך אני עושה את זה לעצמי שוב ושוב.

מתאהבת כל כך בקלות. מתמסרת כל כך בקלות.

אבל הפעם אני מרגישה שהוא עושה לי טוב, ממש טוב.

אבל מבאס אותי שאני לא אוכל לספר להורים ולמשפחה. כי הם בחיים לא יבינו אותי.. אפילו אחותי הקטנה לא תבין, ובדרך כלל אני משתפת אותה במה שקורה בחיים שלי.

אז מה הטעם בכלל? 

ובכל זאת אני רק רוצה לראות אותו ולהחזיק אותו. הוא עושה לי טוב, ואני כבר מכורה...