מחשבות וסיפורים

לחלקים א' וב'

היא אוחזת בידי ומובילה אותי לדירה. אנחנו נכנסים ומדליקים את האור. בלי שתהיה מוכנה אני תופס אותה ביד מושך אותה לכיווני. מנשק אותה חזק. בתשוקה. מצמיד אותה לקיר. מרים את הרגל שלה ומטייל לאורך הירך שלה. מצמיד את האגן שלי לשלה. מחזיק את הצוואר שלה, מסובב את הראש שלה ולוחש לה באוזן "זה מה שרצית, נסיכה קטנה? זה מה שרצית להרגיש?" "כןןן…" היא עונה ונמסה לתוך המגע שלי.

אני מסובב אותה ומצמיד את הלחי שלה לקיר. מבליט את הישבן שלה. מלטף אותו. ספאנק! היא קופצת מהפתאומיות אבל לא בורחת. גונחת בקול, כאילו מופתעת מהתגובה של הגוף שלה. אני מלטף אותו ומפליק שוב! ויותר חזק! היא גונחת ורועדת. אני מעביר את היד שלי על הגוף שלה. מהאגן, לבטן, לצלעות, לחזה…היא מתמסרת למגע שלי. אני מצמיד את האגן שלי לשלה. מתחכך בה. היא מרגישה כמה שאני רוצה אותה. "פאק! כןן! איך ידעתי!" היא אומרת בלחש. "איך ידעת מה?" אני שואל. "ש..." היא מהססת. "ש...שאתה תדע איך לגעת בי איך שאני רוצה." היא אומרת במבוכה. "אני חושב שאת מדברת על משהו אחר…אני חושב שאת נהנית מלהרגיש מה מחכה לך…" אני לוחש לה באוזן, ומקנח בפליק נוסף. "כןן…בבקשה…"

"בואי נכין לנו קפה." אני אומר לה ומוביל אותה למטבח. אני ניגש למדף הספלים ובוחר לנו שניים. היא ביינתים לוקחת שתי קפסולות ומניחה ליד המכונה. "איך בחרת בדיוק את שני הספלים האהובים עליי?" היא שואלת בחיוך. "אינטואיציה" אני עונה לה עם קריצה. היא מסתובבת למכונה ומבליטה את הישבן שלה. מחכה להפלקה נוספת. אני לא מתמהמה ומספק את רצונה. ועוד. ועוד. אני מסובב אותה עם הפנים אליי. מלטף את הלחי שלה. מתקרב אליה, מריח את הבושם שלה. המכונה מסיימת את הכוס הראשונה. היא מתחילה להסתובב כדי לשים את הכוס השנייה אבל אני עוצר אותה ומסובב את מבטה חזרה אליי. בלי להוריד ממנה את המבט אני מזיז את הכוס, מניח את השנייה ומפעיל שוב את המכונה. "איך אתה יודע איך להפעיל אותה בלי להסתכל?" היא שואלת בזמן שהיא מביטה בי. "האצבעות שלי יודעות לגשש את דרכן גם בלי שאצטרך להסתכל." אני עונה לה ומגיש לה את הספל. היא מחזיקה אותה בינינו, ריח חזק של קפה בינינו אבל הבושם שלה עדיין ניכר. הכוס השנייה מוכנה והיא מסתובבת להגיש לי אותה." תודה" אני אומר לה ומסמן לה ללכת לסלון.

היא הולכת לספה לאט לאט, מדי פעם מסתובבת לראות שאני שם. היא מתיישבת ומסמנת לי לשבת לידה. אני מניח את הכוס ומתיישב. אני מביט בעינייה ומוקסם. "את יודעת מה את עושה לי, נסיכה קטנה?" היא מצחקקת. "כן, אני רואה. זה כיף." "את נהנית לראות את זה?" "מאוד. וגם להרגיש את זה." היא אומרת ומניחה את ידה על הירך שלי. אני מניח את ידי על הירך שלה ואומר "אז תרגישי." היא נרעדת ומשפילה מבט במבוכה. "אני יכולה ללכת רגע להחליף למשהו יותר נוח?" "כמובן." אני עונה לה. היא מחייכת ונעמדת." כמובן שגם אתה יכול" היא מצחקקת ומתחילה ללכת לכיוון החדר שינה.

כעבור כמה דקות ספורות אני שומע את הדלת נפתחת והיא חוזרת לסלון. לבושה בחזייה שחורה, חוטיני אדום וביריות. "וואו!" אני אומר לה." את אפילו יותר יפה בלי בגדים. "היא מצחקקת במבוכה ואומרת לי "תודה. וואו גם בעצמך." היא מוסיפה כשהיא קולטת שאני לובש רק בוקסר. היא מורידה את מבטה אליו ונושכת את שפתה. "פאק!" אני מרגיש כמה שהיא רוצה את זה. את הכמיהה בעיניים שלה. "את רוצה להרגיש אותו, נסיכה קטנה?" "כן בבקשה. אני יכולה?" אני מוריד לאט לאט את הבוקסר. חושף את הזין שלי והיא לא מסוגלת להוריד את מבטה. "וואו! כמה שהוא יפה. ועבה ממש!" נראה שבלי להרגיש היא יורדת על הברכיים. "מעניין למה הרגשת צורך לרדת על הברכיים" אני אומר לה. "כדי לראות אותו יותר טוב, או כי את יודעת שזה המקום שלך…" היא משפילה מבט במבוכה, מרימה את עינייה להביט בי. "אני רוצה לשרת אותך. לענג אותך. בכל דרך שתגיד." אני תוהה כמה זמן היא הייתה צריכה להתאמן על להגיד את המשפט הזה לפני שהצליחה, או שהאלכוהול עזר להוציא את זה ממנה בקלות.

אני מתחיל ללטף אותו ולשחק איתו מול המבט שלה. אני רואה כמה זה מחרמן אותה. "זה מה שאת רוצה?" "כןן! בבקשה תסכים לי לענג אותך." היא אומרת. "שכחת מילה אחת חשובה" אני אומר לה. היא מביטה בי בתמיהה. מריצה בראשה את מה שאמרה. "אדוני" אני אומר לה לבסוף. "אדוני." היא חוזרת אחריי. "בבקשה תסכים לי לענג אותך, אדוני" היא אומרת בתחינה. "כשאת מבקשת כל כך יפה, איך אני יכול לסרב?" אני עונה לה בחיוך. "אני מרשה לך."

היא מחייכת חיוך רחב ופותחת את פיה. מתחילה ללקק אותו. להרטיב אותו. מנסה להכניס אותו עמוק אבל לא מצליחה. היא משתעלת וממשיכה להרטיב אותו. אני מרגיש את החיה הפראית שבה מתחילה לפרוץ החוצה. המבוכה והביישנות עפו מהחלון. היא כמו לביאה. משחרת לטרף. חדורת מטרה. היא ממשיכה עוד ועוד. כל פעם קצת יותר. היא מרטיבה אותו עוד, עד שהוא נוטף מהרוק שלה ונוזל על גופה. אני אוחז בראש שלה ומקרב אותו אליו. היא באופן אינסטינקטיבי מניחה את ידיה למטה ופותחת פה. אני מכניס אותו לפיה ומתחיל לזוז. אני שומע אותה נחנקת ומשתנקת אבל לא עוצר. בתנועה אחת חזקה ומהירה אני דוחף אותו עמוק לגרון שלה ונשאר שם. "תירגעי! תעצרי את הנשימה! תרגישי את כולו בתוכך!" אני אומר לה. בהתחלה היא מפרכסת ונרתעת אבל לאט לאט נרגעת ומשחררת. אני יוצא. נותן לה לנשום וחוזר שוב. הפעם היא יודעת מה הולך לקרות ומוכנה לכך. היא פותחת את הפה, מחכה להרגיש אותי. אני נכנס כל הדרך פנימה. מרגיש את הביצים שלי על הסנטר שלה. היא מסתכלת לי בעיניים במבט מעורב של פחד וגאווה. אני יוצא. מורח את הרוק על הפנים שלה ועל הזין שלי. נותן לה רגע להסדיר את נשימתה. "פעם אחת אחרונה. מוכנה?" "כן אדוני." היא עונה ופותחת את הפה. אני מתחיל לאט. נכנס רק קצת. ואחרי שהיא מוכנה, אני דוחף אותו עמוק. הפעם היא לא מפרכסת. מקבלת אותו. "את לומדת מהר, נסיכה יפה." אני אומר לה. אני מנסה לצאת אבל היא לא נותנת לי. שואבת אותי לתוכה. מחזיקה עוד. אני מרגיש שאני עוד רגע מתפרץ. "אני גומר!" אני מתחיל להגיד והיא מסתכלת עליי ומנידה את ראשה בחיוב. "אני גומרררררר!" אני שואג ומתפרץ בפיה. הישר לגרון שלה. עוד! ועוד! היא מתכווצת בכל פעימה שלי אבל לא נרתעת.

לבסוף אני יוצא. היא מלקקת אותו. מנקה עד הטיפה האחרונה. "אף פעם לא הצלחת לעשות את זה. תודה אדוני. זה בזכותך" היא אומרת לי ומחייכת חיוך רחב. "איזה חלק מזה? למצוץ כל כך עמוק או לבלוע ישר לגרון?" "את שניהם האמת" היא מצחקקת. "הלוואי שיכולנו עוד." היא מוסיפה. "מה זאת אומרת 'הלוואי'?" אני שואל. "כי…" היא מנסה למצוא את המילים." את חושבת שבגלל שגמרתי אני לא יכול לענג אותך ולשחק איתך?" אני אומר לה. היא נבוכה וממלמלת. "ככה לפחות זה היה לי עד עכשיו, אדוני". אני מתכופף ומנשק אותה. עמוק. בתשוקה. מחזיק אותה בגרון ומרים אותה על הרגליים. דוחף אותה על הקיר. "את תגלי שהרבה דברים הם לא כמו שאת רגילה לעשות אותם, נסיכה קטנה וחרמנית שלי…"

--המשך יבוא--

לחלק א'

הקדמתי להגיע לדירה שלה בכמה דקות. "אני למטה" כתבתי לה. "שיט..." היא עונה כמעט מיידית. "אני עדיין לא מוכנה :(". "זה בסדר גמור." אני עונה לה." אני יכול לחכות." "אתה רוצה לעלות לחכות למעלה?" היא כותבת לי. "קומה 2 דירה משמאל. הדלת לא נעולה." אני עולה במדרגות. דופק בדלת ושומע אותה עונה "פתוח!" אני פותח את הדלת. תאורה עדינה בקצוות החדר. "תיכנס, תרגיש בנוח!" היא קוראת מהחדר שינה.

אני מסתובב בסלון, מסתכל בתמונות: היא בהרים של פרו, בפאוולה בברזיל, ביערות. ופתאום אני רואה תמונה שלה בחוף, כנראה ברזיל אם אני מזהה נכון את הרקע. היא בביקיני ואני מזהה שיש לה עגיל בטבור. בלי להרגיש אפילו *הוא* מתעורר. אני מסדר אותו במכנסיים, מנסה להסתיר את הבליטה.

לפתע היא יוצאת מהחדר שלה. היא נועלת נעלי עקב בצבע שני. לובשת שמלה אדומה צמודה שמבליטה את האגן שלה. מחשוף שמשאיר מעט מאוד לדמיון. התלתלים השחורים שלה מפוזרים כמו רעמה. אודם בצבע תואם לנעליים. "וואו!" אני אומר לה ומביט עליה מלמטה למעלה. היא מתכווצת, משפילה מבט ומצחקקת. "את נראית מהממת" אני אומר לה באוזן בזמן שאני מחבק אותה. היא מחבקת אותי חזרה ומצמידה את האגן שלה לשלי. אני משתדל להסיט אותו מעט, לא יודע עד כמה זה עבד לי. "אני אוהבת את הבושם שלך. הוא מאוד מתאים לך" היא אומרת במבוכה. "תודה רבה." אני עונה לה. "שנצא?" אני מניח את היד שלי על הגב התחתון שלה, נזהר לא לברוח נמוך מדי, ומסמן אל הדלת. "אוקיי." היא אומרת וצועדת לכיוון הדלת. אני מחכה צעד מאחוריה ואני יכול להישבע שהיא מענטזת את התחת שלה בכוונה. 

אנחנו מגיעים לאוטו, אני פותח לה את הדלת. "איזה ג'נטלמן!" היא אומרת ומתיישבת. "תיזהרי על הרגל" אני אומר לה ומביט עליה מלמעלה. היא מסיטה את הרגל ומצחקקת. אני סוגר את הדלת ומגיע לצד השני של הרכב. נכנס. מתניע. "יש לך העדפה לאיפה נשב?" אני שואל אותה. "לא." היא עונה לי. "איפה שאתה רוצה." היא מוסיפה בחיוך.

אנחנו נוסעים למסעדת סושי לא רחוק ממנה. אנחנו מקשקשים. היא מספרת לי על המעבר לגור לבד. שהיא נהנית מהחופש שזה נותן לה אבל מתגעגעת לשיחות עם אמא שלה והאחיות שלה. אני שואל אותה על הטיול לדרום אמריקה והעיניים שלה נפערות. "איך ידעת?" היא שואלת. "ראיתי את התמונות." אני עונה. היא מסתירה את המבוכה שלה מאחורי הידיים שלה ומצחקקת. "תספרי לי איך זה היה" אני מבקש והיא תוך רגע מתחילה לספר על איפה היא הייתה וכל מי שהכירה ואיך זה גרם לה להיות מי שהיא היום. היא לא מפסיקה לחייך ואני שבוי בקסם של החיוך שלה.

אנחנו מסיימים את הארוחת ערב, חוזרים לאוטו. "כבר מאוחר. כדאי שאחזיר אותך הביתה. אני לא רוצה שתהיי עייפה מחר במשרד." אני אומר לה בחיוך. היא מצחקקת ומסכימה. אנחנו מגיעים לרחוב שלה. אני מחנה מתחת לבית. מדומם. "אני אלווה אותך הביתה." אני אומר לה. יוצא מהאוטו ובא לפתוח לה את הדלת. היא משתהה ולו רגע כשהדלת פתוחה ומביטה בי מלמטה. תוך רגע 1,000 תמונות רצות לי בראש. אני מגיש לה יד והיא אוחזת בה. אני עוזר לה לעמוד ומחזיק את ידה תוך כדי שאני מלווה אותה לבניין. אנחנו נעמדים מול המעלית ואני לוחץ על הכפתור. הדלת נפתחת ואני מניח את היד שלי על הגב התחתון שלה, ובעדינות מסמן לה להיכנס. היא מצחקקת ונענית. אנחנו עומדים במעלית והיד שלי לא זזה מהגב שלה. מגיעים לקומה שלה. פונים שמאלה והיא נעמדת מול הדלת ומסתובבת עליי. אני מביט לה בעיניים והיא בשלי. בלי להגיד מילה אני מתקרב לשפתיים שלה ומנשק אותה בעדינות. טועם אותה. מריח את הבושם שלה. מרגיש את החום שלה. אני מניח את היד שלי על העורף שלה ומשחק בשיערה. היא מחבקת אותי קרוב ומצמידה אותי אליה. אני מרגיש את הלשון שלה פולשת לפה שלי ומקבל אותה בברכה.

זה נמשך כמה דקות עד שבסוף אני משחרר אותה. "נתראה מחר במשרד" אני אומר לה בחיוך. היא מצחקקת במבוכה. אני מסתובב לכיוון המעלית. שומע אותה נוברת בתיק שלה, מחפשת את המפתחות של הבית. הדלת נפתחת ואני נכנס. פתאום היא נעמדת בפתח. "אתה רוצה להיכנס?" היא שואלת ומשפילה מבט במבוכה. "את בטוחה?" אני שואל. "כן." היא עונה כמעט מיידית ומהנהנת בראשה. "וגם, שתית ואני לא רוצה שתנהג שיכור." היא אומרת, תופסת את היד שלי ומובילה אותי לדירה.

--המשך יבוא--

נ.ב: יתרון אחד של המלחמה הזאת, יש פנאי לכתוב. 

לא מזמן הגיעה למשרד מזכירה חדשה. צעירה, חייכנית, מתולתלת. היא לא קשורה לתחום שאני מתעסק בו אבל לאחרונה מוצאת הזדמנויות לקפוץ "לבקר". לא שאני מתלונן, תמיד כיף כשבחורה יפה רוצה להיות בחברתך. היא התחילה להתעניין ולשאול על התהליך עבודה שלי. הסברתי לה ולמרות שזה יחסית מורכב היא מראה הבנה טובה.

לאחרונה היא התחילה לבוא לשבת לידי יותר, ואף לשבת קרוב אליי. כמה קרוב? עד כדי שאני יכול לדעת באיזה שמפו היא השתמשה ואיזה בושם היא שמה. 

לפני כמה ימים נפגשנו במטבחון ושאלתי אם היא רוצה שאכין לה קפה. הסמיקה וענתה בחיוב. כדקה אחרי זה היה מוכן והיא אמרה "וואי! זה מושלם! מעכשיו אני באה רק לפה לקפה שלי חחח" חייכתי לה והיא הסמיקה. 

המשכנו לדבר עוד קצת, קצת על עבודה, קצת על החיים הפרטיים שלה. היא סיפרה לי שהיא לא מזמן עברה לגור לבד ושזה "פותח לה אפשרויות שלא היו לה עד היום". שאלתי למה היא מתכוונת והיא ענתה "אני לא בטוחה שזה מתאים להגיד..."." עכשיו בכלל סיקרנת אותי" אמרתי לה. היא צחקקה והשפילה מבט. "רוצה שנלך למקום שקט יותר ואגיד לך?" היא שאלה. הסכמתי. לקחתי את היד שלה וירדנו לחניון. הרגשתי אותה מתרגשת אבל לא אמרתי כלום.

"נו? פה מספיק מבודד בשבילך?" שאלתי בצחוק. היא חייכה ואמרה "כן. פה זה בסדר...אז...מה שהתכוונתי זה...שעד עכשיו גרתי או עם ההורים או הם שותפות והיה לי קשה...להרגיש בנוח..." "באיזה מובן?" שאלתי. היא הסמיקה ואמרה "אתה יודע...באינטימיות..." וצחקקה. התקרבתי עליה ולחשתי לה" ועכשיו? את מרגישה יותר בנוח? להיות מי שאת?" היא הנהנה בראשה ולא אמרה כלום. "אז...אם אנחנו נהיה ביחד...ואני אלטף אותך ככה..." אני אומר בזמן שאני מלטף את היד שלה "אני אוכל לשמוע שכיף לך?" היא מתנשמת בכבדות. "כן...תמשיך..." ואם...אני אלחש לך באוזן מה אני רוצה לעשות לך...ימצא חן בעינייך?" "כןן.." היא אומרת בקול רועד "מה אתה רוצה לעשות לי?" היא שאלה. אני נושף על הצוואר שלה, מרגיש את החום שלה עולה, את הנשימות שלה..."את תצטרכי לחכות ולגלות, נסיכה קטנה..." בצמד המילים האחרון היא משתנקת. "אין הוא יודע מה אני אוהבת? זה כל כך ברור?" היא חושבת לעצמה. "כן, אני עונה לשאלה שהיא לא שאלה. לי זה ברור שזה מה שאת אוהבת." והעיניים שלה נפערות מאיך שאני מצליח לקרוא את המחשבות שלה.

"בואי ניפגש בהזדמנות, אחרי העבודה...ואם תתנהגי יפה, אולי אספר לך מה אני רוצה לעשות לך..." אני לוחש לה באוזן והיא כאילו נמסה מכל מילה שלי. אני מלטף את העורף שלה, משחק עם השיערות שלה." בסדר." היא אומרת. "היום בערב מתאים לך?" היא שואלת. "כן." אני עונה לה. "20:00 אהיה אצלך." אני אומר לה. היא מהנהנת ונותנת לי את הכתובת שלה. "אני כבר סקרנית חחח" היא אומרת בחיוך רחב. "זהירות, נסיכה קטנה...את יודעת מה אומרים על סקרנות..." אני אומר לה. היא מצחקקת ומסמיקה. 

"אני חושב שכדאי שנחזור לעבודה, לפני שמישהו יחשוד שקרה לנו משהו. "אני אומר לה. היא מסכימה ואני מלווה אותה למעלית. היא לא מורידה ממני את המבט עד שהדלת של המעלית נסגרת. "יום מוצלח" אני אומר לה וקורץ לה. היא מחייכת. 

--המשך יבוא--