הסיפור שלי מתחיל שאני חוזר מהבית והחברה היו רעבים אמרו לי לעצור בדרך בתחנת התרננות לחיילים מגיעים לשם ווואו איזה משפחה חמודה פשוט מפנקים אותנו ומביאים לנו כמות של אוכל בשביל כל החברים אני מעמיס ארגזים ברכב הפרטי שלי ושסיימנו אמרנו בוא נשב נאכל משהו בעצמנו ובינתיים שאני אוכל אני שם לב שאני מדבר עם אחת הבנות שם והיא מדברת איתי בצורה שונה ובחצי חיוך. חצי חיוך שאני מכיר והמבט החד בעיניים...לא משנה אמרתי לעצמי יכול להיות שאני סתם חושב מחשבות היא גם גדולה ממני בהרבה אבל היה דיבור ממש טוב אבל ואמרנו שלום אמרתי לשלושת החברים שלי בוא נחזור לאוטו ואז מזל כמעט שכחתי לקחת קופסת קפה והיא אומרת לי תקשיב קח את המספר שלי ואם תצטרך כל דבר באמת אני נמצאת פה אתה יכול להתקשר לוקחת לי את הפלאפון שמה את המספר שלה (ושוב החיוך הזה שכנראה רובכם מכירים כאן ולא יכולים להסביר איך הוא על הפנים ומסביר את עצמו כלפיכם כמו רגע לפני נשיקה ראשונה) זה היה לי בראש אבל המשכתי בדרך שלי אבל אחרי שבועיים בערך שזה היה לי בראש החלטתי להתקשר ולהגיד תודה רבה אבל ידעתי שאני מושך את עצמי למשהו.
לפני 7 חודשים. 1 ביוני 2024 בשעה 17:04