הלבד שלי הוא קל,הלבד שלי הוא קסם כי אני לא צריכה להסביר את הרגשות שלי לאף אחד בכלל
לא את הבחירות שלי
לא את הרגלים
לא את ה"מוזרות" שלי
ולא את האמונות
אני מכירה את עצמי, אני מבינה את עצמי אני יודעת מאיפה הכל מגיע ולמה זה קיים.
אני מכירה את הנקודות הרגישות שלי
הפצעים הפתוחים שלי שנמצאים בלב.
אני יודעת מה אני הכי אוהבת ומה לקנות לי ומה גורם לי לחייך. אני יודעת איזה מוזיקה אני אוהבת ואיך אני יודעת לאהוב . ואני מבינה את עצמי
הלבד הוא טבעי אצלי. גם בילדות הייתי מבלה המון עם הלבד זה גרם לי להבין שאני לא צריכה אף אחד. אבל זה שאני אוהבת את הלבד שלי לא אומר שאני לא רוצה להיות עם אף אחד אחר, זה לא אומר שאני לא רוצה לחלוק את המידע שלי עם מישהו אחר. זה שאני אוהבת את הלבד שלי לא אומר שאני רוצה להשאר בו לבד תמיד. פשוט המחשבה של להיות לבד עם מישהו לא ירצה אותי הוא לא משהו שככ מפחיד אותי ובגלל שאני אוהבת את הלבד הזה הוא גורם לי לחשוב פעמיים. האם לחלוק את הלבד הזה עם מישהו או לבד
הוא גורם לי לחשוב. האם הבן אדם הזה טוב לי כדי לוותר על הזמן עם עצמי? אני חושבת שלבד עבורי זה כמו מסננת שמנפה את כל מי שלא מתאים לי. כי אם אתה לא יותר טוב מלהיות לבד אז אני מניחה שאני מעדיפה לשבת בחדר שלי ולקרוא ספר ולהשאב לתוך העלילה. ואולי הלבד טוב יותר. אני בוחרת בו והוא בוחר בי. הלבד אף פעם לא מאכזב. אבל אולי מישהו יגיע ויראה לי שביחד טוב באותו מידה כמו הלבד. אני מאמינה שמישהו יוכיח לי בעתיד
אבל עד אז לבד.