סיפור מאד לוקאלי ואנקדוטאלי משהו, אבל מקפל בתוכו מוסר השכל גלובלי (מה?).
חבר שלי חזר משירות הנדבות ארוך במילואים.... במהלך השירות הם היו שמונה גברים במתחם מסוים שכלל שני חדרי שינה (בעולמכם התרבותי הדל מדובר על שולטים נשלטים וכאלה שלא יודעים מה זה- סתם שמונה גברים). לא עברו מב' לילות קצרים והקבוצה נחלקה לכאלה שנוחרים וכאלה שלא....
ישבו האדונים וחשבו מה לעשות- עד שהעלו הצעה הגיונית סך הכל- שארבעת הנוחרים ישנו בחדר אחד וארבעת הלא נוחרים בחדר השני.
בחייאת, תגידו שזה לא פתרון מדהים בפשטותו, במידת הצדק שלו ובהיגיון הבריא שבו.
Take a guess מה קרה???? הנוחרים, אשר לא היה ספק באשר לרעש נחרותיהם- סירבו לישון עם נוחרים אחרים באותו חדר כי זה מפריע להם לישון....
מה??????????????????????????????????
ומוסר ההשכל של הסיפור- איך הגעתי למצב שבאתר שחורט על דיגלו מעשה סדום, סטירות והצלפות, דביבונים ונסיכות- אני צריך לספר סיפורי מילואים בשביל טיפה תשומי? האם ישראל הופכת למעצמת פוריטנית מדהימה- או שהבעיה היא יותר לוקאלית וקשורה בי?

