מחר רבנות.בין כל האקשן שהיה היום שכלל נמלי אש בחדר של הילדים והרבה דרמה, הרדמות שהתארכו מעבר לסבלנות והגיון ,נזכרתי שאני צריכה להביא את התעודת נישואין שלנו ואת הכתובה.אין הרבה מקומות בבית שהן יכולות להתחבא בו. ואני מתחילה לחפש. אני מוצאת את הקלסר של הלימודים.זה שהבאת לי כשהתחלתי ללמוד.עם ההקדשה החמודה.ונעצרת. בתוך הקלסר ,בהמשך, אני מוצאת את ההזמנה לחתונה ואת הכרטיסי ברכה שאנשים כתבו. "שתזכו לבנות בית נאמן בישראל".זה ה "מין השמיים תנוחמו" רק לצד השני. מצאתי את התעודת נישואין.מחפשת את הכתובה. עוד קלסרים. צילומי א"ס של ההריון של הגדול.סקירות.הצמידים מהבית חולים.השלט הקטן ששמים בתוך העריסה אחרי הלידה בבית חולים.בן. 3.650. לידה ראשונה.אחכ מצטרפות של הבנות. 4.000 בת.לידה שניה. 3.250 בת.לידה שלישית. 3.125 בת.לידה רביעית.הצמידים של כולן.סיכום אשפוז ושחרור.ואז אני מוצאת את מה שיצרתי.ברגעים שבהם היה לי חושך גדול.לקחתי פלסטלינה והתחלתי ליצור. הייתי זקוקה לגעת בחומר עצמו.אני זוכרת את התחושה של המשיכה של האצבעות על הדף.את העבודה מתוך אינסטינקט.בלי לדעת או להבין מה אני עושה או מה אני בכלל מנסה לעשות.רק לגעת בחומר.להרגיש.משהו. לא מצאתי את הכתובה.הבית הפוך ואני הולכת לסדר ולשטוף.לארגן הכל.מסתכלת על הדף שיצרתי. משהו נדבק לזה ולא יורד.מתחת יש עוד דף.רגעים מתקופה אחרת.תכף התחלה חדשה.מחר.