דרך העיניים שלי

השבוע הלכתי לים. עבר המון זמן מאז שהתחבקתי עם המים והתגעגעתי לזה כל כך.

לא היה אכפת לי שיהיה מפוצץ אנשים, לא היה אכפת לי שיהיה פקק אטומי בכניסה ובמקום 30 דק נסיעה, יקח לי 70 דק.

זין שלי,

הייתי צריכה את זה.

והיה מושלם ❤️‍🔥 אני והחישוקים עשינו שם אהבה..

הם ליטפו אותי ואני הנעתי אותם סביב האגן שלי עם הביקיני הקטן שלי (: מהפנטים את כל מי שסביבנו בחוף 😈

30 דק אחרי והגוף כבר בוער מחום, פרט למקום ספציפי במיוחד בין הרגליים שלי..

אני רטובה. אני רטובה כבר כמה שעות.

נפגשתי עם הדום לפני כן. היו לו שעתיים פנויות של בין סידורים ואני קיבלתי אותן :)

ומהמבט הראשון בעיניים שלו הדם מתחיל להעלות קצב, הדופק בעקבותיו והלחות בין הרגליים מתחילה.

אז נכנסתי לים כדי לקרר את עצמי, רק מה…. התחלתי לשחזר לי בראש את השעתיים שהיו לי איתו.

האצבעות איכשהו התחילו ללטף לי את התחתונים. אני מסתכלת ימינה שמאלה.. אנשים לא כזה קרובים אליי וגם תכלס לא רואים כלום בתוך המים..

אז המשכתי.

יד אחת הכנסתי מתחת לתחתונים צמודה כולה לשפתיים שלי והיד השניה מעל, אני מפנטזת עליו ומתחככת בעצמי.

לא אצבעות. חיכוך.

בא לי לגמור, בא לי עכשיו.

אבל יש פה אנשים, המון אנשים. אני מביטה בהם עם הפנים לכיון החוף.. משחקים מטקות, משתזפים..

          מתלבטת..

אין להם מושג איזה מחשבות מטונפות עוברות לי בראש עכשיו, אין להם מושג שהבחורה שמסתכלת עליהם מתוך המים נוגעת בעצמה ממש מולם וזה עוד יותר מדליק אותי.

אני כבר קרובה, בא לי עכשיו.

גמרתי.

      חייכתי.

           יצאתי מהמים ולקחתי את החישוקים לסיבוב שני (: 

תמיד אהבתי חניקות, עוד לפני שגיליתי על הבדסמ (סהכ שנה אחורה). היה לי פרטנר קבוע מעל לעשור וניסיתי ללמד אותו איך לחנוק אותי, איפה ללחוץ.. להקשיב לגוף שלי ולהבין מתי אפשר למשוך עוד ומתי לשחרר.. אבל זה לא עבד, כי הוא היה חרא שמרוכז בעצמו 😜

אז התחלתי לחנוק את עצמי, עם הזין שלו. מכניסה אותו עמוק. מכניסה ולא זזה. מכניסה ולא נושמת.

עוד…

      עוד…

            עוד…

הרגל מתחילה להתנדנד, זה הסימן הראשון מהגוף שלי.. שאני צריכה לנשום.

  לא. עוד קצת..

                   בא לי עוד..

העיניים מתחילות למצמץ מהר, מעבירות את אותו מסר - את צריכה לנשום עכשיו.

                         לא רוצה..

             עוד לא..

אני עוצמת את העיניים ומתרכזת

                                  אני יכולה עוד קצת..

                                     עוד קצת..

ברגע שהנדנוד של הרגליים עובר לטיקים מהירים וחזקים.. אני יודעת שזה הסימן שלי.

מעיפה את עצמי מהזין, משאירה אותו עטוף בריר חם וסמיך.. נשענת אחורה, מסדירה נשימה, מחוייכת ומוכנה לסיבוב השני ;)

אבל.. כשהדום שם את הידיים שלו על הצוואר שלי 😈 זה משהו אחר. זה בא ממקום אחר ומוביל למקום אחר.

כשהוא אוחז לי בצוואר ולוחץ אני יודעת שיש לי 2-3 שניות לפני שאיעלם לתוכו.

אני רגועה, אני מוגנת עם היד שלו על הצוואר שלי, מרגישה עטופה דווקא באחד האיברים הכי עדינים שיש.

פה, אין מחשבות של עוד.. אני יכולה עוד קצת.. אין מחשבות של מה שאני רוצה. אין מחשבות בכלל.

הוא לוחץ ובשניות אני לא פה.. הגוף נהיה כבד ואני לא יכולה להחזיק אותו יותר.

הוא יודע, הוא קשוב. אז הוא מאזן אותי עם היד השנייה שלו, מלווה אותי עד הרצפה. וכשהוא מחליט, הוא משחרר..

ועכשיו אני במקום שלי, במקום האהוב שלי.. למטה, מחבקת את הרגליים שלו בזמן שאני נושמת לתוכי חמצן שהוא נתן לי. אני נושמת כי הוא החליט.

הוא בדרכ עושה את זה כשהוא אחריי, אני לא רואה את זה מגיע. כמו למשל באמצע הרחבה בדאנג׳ן, שנייה אחת אני רוקדת לפניו כשהוא צמוד אליי מאחורה ושנייה אחריי אני מוטלת על הרצפה.

זה לא עניין של מספק אותי, מדליק אותי, מרטיב אותי.. הסיבות שבגללן בעבר נמשכתי לזה.

העניין הוא שבא לו..

בא לו לקחת.

ובא לו לתת.

כי הוא יכול..

כי זה שלו.

כי אני שלו.

וזה מה שמספק אותי עכשיו, מדליק אותי, מרטיב אותי:

כי אני שלו 🖤

היום בדיוק לפני 11 חודשים נפגשנו פעם ראשונה. זה היה אחרי שבועיים של התכתבויות בקטנה, ממש בקטנה, וחודש בלבד מאז שנכנסתי לכלוב, מאז שגיליתי את הבדסמ.

לא ידעתי למה לצפות… התרגשתי ממש, התרגשות מהולה בפחד שמאז אגב.. זו ההרגשה האהובה עליי 🖤

העדפתי שלא ייכנס אליי הביתה, אחרי הכל.. גבר זר וזה.. אז אמרתי לו שניסע לאחד השדות במושב שגרתי בו.

נכנסתי לרכב שלו, מבט מהיר ומובך בעיניים שלו וזהו.

ברגע אחד, במבט אחד והפכתי מאישה דומיננטית, קשוחה, קרה וסגורה לילדה.

גימגמתי, האדמתי, ציחקקתי.. לא ידעתי מה להגיד, לא ידעתי מה לעשות.. אז לא עשיתי דבר מבלי שהוא הורה לי לעשות. לא אמרתי דבר מבלי שישאל. הרגשתי צורך רק להיות טובה, הרגשתי צורך להיות עטופה ממש כמו ילדה, אבל לא ילדה רגילה.

ילדה מלוכלכת.

ילדה שרוצה לעשות מעשים אסורים. תמיד נמשכתי לזה.. לאסור. הפנטזיות הכי כמוסות שלי אסורות.

יכולה רק להניח שזה קשור למגע המיני הראשון שהיה לי בתור ילדה, לא משהו קשוח.. ליטוף. אבל ליטוף אסור.

העיניים שלו טובות ומסוכנות וזה הדבר שהכי מרטיב אותי בו. אני יכולה רק לשבת לדבר איתו, אפילו אם הוא נוזף בי, אפילו אם הוא כועס עליי.. והדם שהוא מזרים בתוכי משפיע על שאר הנוזלים בגוף שלי.

עברו 11 חודשים ועדיין בכל פאקינג פעם שאני נפגשת איתו הילדה מביטה בו, הילדה מתרגשת, הילדה מאדימה ומגמגמת והוא רואה את זה ☺️ אי אפשר להסתיר את זה. יותר מזה.. אני מתרגשת כבר בשניות של לפני שאני רואה אותו. שניות לפני שאני נכנסת לחדר.

אני יודעת שזה לא ככה אצל כולם, לכל אחד זה מגיע ממקום אחר אני מניחה.. אבל למרות שאני בת יחידה בין 3 אחים או בעצם בגלל… לא עטפו אותי, לא העצימו, לא נתנו לי להיות ילדה, לא חיבקו. גדלתי בשיטת ה״אסור״ הכל היה לי אסור.

כי אני בת.

לאחים שלי הכל היה מותר. כי הם בנים.

ואז גיל 18 הגיע… אבל זה כבר סיפור אחר (;

מספיק לי מבט בעיניים שלו ואני שם.. ילדה שמביטה בהערצה באבא שלה, ילדה שמביטה בהתרגשות בילד מהגן שלה, ילדה שמביטה בתשוקה בגבר שאסף אותה היום.. לפני 11 חודשים לטיול בשדות.

אני ילדה מול העיניים שלו

כלבה של הזין שלו

וזונה אחת שמצטרפת לשתיהן 😈

הוא לא ידע.. זו הייתה הפתעה, הפתעה ליום הולדת שלו. הוא לא הרשה לי לקנות לו מתנה אז…. קניתי לעצמי מבלי לספר לו 😈

קבעתי תור בדיוק ביום הולדת שלו ולא נרדמתי לילה לפני מרוב התרגשות. לא הייתי בטוחה איך הוא יגיב. אפילו הייתה את האופציה שהוא יכעס.. על אחד מהם בכל אופן..

את הקעקוע הראשון הוא אהב 🖤

Owned היה רעיון שלו, כמה שבועות לפני אבל הוספתי משהו קטן משלי (: לב וכף רגל של כלבונת

לקעקוע השני הוא הגיב… אחרת. כמו שחשבתי, הוא אהב וכעס. אהב אבל אמר שלא הייתי צריכה לעשות את זה. אהב אבל אמר שאם הייתי מבקשת אישור הוא היה אוסר עליי לעשות את זה.

אמר שהוא חושש שיבוא יום והקעקוע הזה יכאיב לי, שיבוא יום ואתחרט.

הסברתי לו שלא קיעקעתי את הראשי תיבות של השולט שלי, של הדום שלי. קיעקעתי את הראשי תיבות של האדם שאחראי לתקופת חיים המופלאה הזו שאני עוברת עכשיו. אדם שאחראי לשינויים משמעותיים וחיוביים אצלי. לאדם שאחראי על הדופק שלי מההודעה הראשונה ששלח לי. אדם שמבט שלו, שתיקה שלו, מגע שלו משתקים אותי, מזרימים בי את הדם, מחסירים בי נשימה.

כמו בקעקוע הראשון שעשיתי בשבילו… גם את אלה לא הייתי חייבת לקעקע כי הבעלות חזקה וברורה מתמיד. המחוייבות, הטוטאליות שלי ברורה לשנינו.

אבל גם הפעם.. רציתי (: רציתי להשוויץ, להתגאות, רציתי לראות אותו עליי, חרוט.. לא כסמל כמו הקעקוע הראשון אלא באופן ברור. ראשי התיבות שלו. עליי. בחזית הגוף. במקום בולט. הבעלים שלי 🖤 חוץ מזה שזה סקסי למות..

ונכון, יכול להיות שלא אהיה הנשלטת שלו לנצח אבל הוא תמיד יהיה מי שישלוט לי בדופק.

תמיד תהיה לו השפעה עליי.

תמיד הוא יהיה הבעלים שלי.

ואני תמיד אהיה גאה בזה שאני בבעלותו.

נו.. נכון שזה מהמם?

מתמסרת

כנועה

טוטאלית

מאולפת

מושקעת

מאוהבת

אימפולסיבית 

תכונה אחת שרומסת את הכל. ברגע. בשניה אחת.

מנשלטת שכל עולמה הוא הדום שלה, אני הופכת לילדה שלא מצליחה להשתלט על הדחף לקבל משהו עכשיו. לדעת משהו עכשיו. לעשות משהו עכשיו. לא רק עכשיו.. זה גם חייב להיות בדיוק כמו שאני רוצה. במילים שאני חייבת לשמוע, בדרך שאני חייבת שזה יקרה.

אני יודעת שזה קשור להפרעות קשב שלי, לocd לחוסרים מהילדות.. אני נכנסת לסטרס, סוג של חרדה.. אם יש לי סימן שאלה לגבי משהו אני חייבת תשובה במיידי כי אם לא… בתחושה שלי… אני אמות.

זה עד כדי כך.

אז אני לא חושבת לפני שאני מדברת, לא על המלל, לא על אם זה הזמן הנכון לדבר, ניסוח נכון, אם זה בכלל ענייני.. מגיע לי לדעת? יש צורך שאדע?

ההגיון לא עובד.. אני חייבת! לדעת! עכשיו! הדופק משתולל, הדמיונות בראש מעלים הילוך.. מריצה את כל התסריטים השליליים והכי לא קשורים למציאות.. הרי היא מעוותת כרגע.

והדום שלי? הוא לא אחד שמתפשר. על שום דבר בחיים שלו ואני הבטחתי לו ממזמן שאני אהיה נשלטת מושלמת בשבילו.

אבל האימפולסיביות שבי פוגעת בכך שהיא מאכזבת אותו. הוא יודע שאין לי כוונה רעה, והוא יודע שאני רוצה לשנות את זה. הוא גם יודע ששיניתי דברים קשים לא פחות. בגלל זה הוא לא קם והלך. הוא מאמין בי יותר ממה שאני מאמינה בעצמי.

היום בבוקר היה ארוע. האימפולסיביות התעוררה מוקדם, 7:30 ואני כבר בסרטים על משהו שחשבתי שהבנתי שקראתי שדמיינתי

וזה אחרי פחות מיממה מלפני הארוע הקודם, עוד שיחה בנושא עם הדום, עוד פעם אני מתנצלת ואומרת שאשים לב. והוא שונא התנצלויות, הוא לא מאמין בהן.

לשמוע את הטון שלו.. לא הנוזף, לא הכועס, טון של ״מה יהיה איתך? מה יהיה עם זה?״

לא יכולה לשמוע את זה יותר! לא מסוגלת! הרי בשביל מה אני פה? בשביל לעשות לו טוב.. בכל דרך שאני יכולה, לא בשביל לאכזב אותו, להוריד את המצב רוח שלו.

אז החלטתי שאני לא מוכנה להמשיך ככה. הצהרתי בפניו שאני מציבה לעצמי זמן מוגדר ומוגבל לשנות את הדפוס הזה, להתאפס על זה, על האימפולסיביות, על מפלצת ההרס.

אמרתי לו שבמידה ואני לא אצליח - אני אלך. אני אבין שאני לא מספיק טובה בשבילו ואני אלך.

חודשיים.. יש לי חודשיים ללמוד לזהות את זה כשזה מגיע, ללמוד לעצור. לנשום. להבין שהמחשבות שלי הן לא המציאות. להבין שכל מה שיש לי להגיד עכשיו אני יכולה להגיד עוד מעט, יותר מאוחר, מחר, או לעולם לא. אבל להגיע להחלטה אחרי שהדופק יורד, אחרי שההגיון מתחיל לעבוד, אחרי שמפלצת ההרס תלך.

אין פה עניין, אמרתי חודשיים - אז זה יקרה תוך חודשיים.

אני לא דואגת. אני לא מפחדת שאאלץ לסיים את הקשר איתו. כי יותר חשוב לי לעשות לו טוב מאשר להיות בלעדיו ובגלל זה אני יודעת שאני אצליח ובגלל זה אני מחייכת עכשיו (:

בזכותו ובשבילו ועם הזמן, למדתי שזה בכלל בשבילי.. השתלטתי על ההפרעות אכילה שלי. על הדכאונות. חרדות. מוסר עבודה ירוד. למדתי לאהוב את עצמי, להעריך את עצמי, למדתי לדאוג לגוף שלי. למדתי לקבל.. לקבל את זה שיש מישהו שדואג לי, למדתי להפסיק להיות לבד, למדתי לאהוב..

בגלל זה אני יודעת בבטחון מלא שאני לא אלך עוד חודשיים, כי אני יכולה לעשות את זה.

כי אני יכולה לעשות הכל בשבילו 🖤

מפלצת ההרס… אני מגיעה אליך ☠️

שבוע שעבר היה לו יום הולדת. לדום שלי 🖤

התרגשתי ממש מהיום הזה.

התרגשתי כי מי שהוא, האדם שהוא.. כל כך משמעותי לחיים שלי, למי שאני. לאדם שהוא הפך אותי להיות.

אני לא עוד נשלטת. זה הרבה מעבר לזה. הייתי ילדה עם המון פציעות וכאב כשהדום מצא אותי.

ומהרגע שהוא נכנס לחיים שלי הוא ריפא אותי. הוא טיפל בפצעים שלי, בכאלה שלא ידעתי שיש לי.

העיר אותי, עיצב אותי. ילדה שלא הכיר. סתם עוד פרופיל בכלוב שיכל לדפדף הלאה. אבל הוא ראה אותי והוא ממשיך לראות אותי כל הזמן. לא מתייאש ממני ואני יודעת שאני לא קלה.. כל החיים אמרו לי את זה.

אבל הוא מיוחד. היום שבו הוא נולד קשור בחיים שלי. בחיים החדשים שלי. בשני של דום.

הוא האדם הכי חכם שאני מכירה, הוא מצחיק וכשהוא מחייך רואים כמה הוא שובב 😈 רואים את הניצוץ בעיניים שלו.

הוא מחושב אבל ללא גבולות. הוא לא שם מעצורים גם אם ההגיון אומר שמשהו לא אפשרי.

הוא סחף אותי אחריו למרות שלא רציתי. למרות שלא האמנתי שאני יכולה להיסחף והוא הוכיח לי שאני יכולה לעשות הכל, גרם לי להאמין בעצמי אחרי שנים של ייאוש, של דיכאון ובדידות.

גרם לי לאהוב את עצמי, גרם לי לאהוב שוב.. לאהוב אותו ❤️

והוא אדם טוב, הוא רק נותן.. נכון, הוא שולט בי והוא יכול לקחת ממני כל מה שירצה אבל גם מה שהוא לוקח זה בעצם בשבילי. בשביל לתקן משהו אצלי או בשביל לספק לי את הצורך לתת.

ואני אתן לו הכל. אני אעשה בשבילו הכל.

אלו לא סתם מילים שאני זורקת.. אני מתכוונת לזה ואני מרגישה את זה. וזה לא רק מהמקום שלי כנשלטת, זה ממקום של הוכרת תודה והערכה, אני אלך אחריו כעיוורת ממקום של אמון וביטחון.

הכל.. אני אעשה ואהיה כל מה שירצה.

גם הרגשות שלי כלפיו, הם כבר לא מה שהיו כשהתחלתי להרגיש אותם, הם לא רגשות אהבה של נשלטת לשולט שלה. אני באמת אוהבת את מי שהוא, האדם הזה שנולד היום לפני 46 שנים.

אני מאוהבת בו. ואני כבר לא חוששת או במבוכה להגיד לו את זה. כי הרגש הזה נקי. הוא לא בא עם ציפייה לקבל את אותו הדבר בחזרה. לקבל משמעות נוספת לקשר ביננו. אין לי שום צורך בזה, זה שלי. אני רק רוצה להעניק לו סיפוק והנאה פיזית ומנטאלית.

אז דום חתיך שלי (הוא חתיך למות רק שתדעו 😋) אני מאחלת לך שתפרוץ כל גבול שמישהו יעיז בחוצפתו לשים בפניך, מאחלת לך שתחייך כמה שיותר, שתצחק בקולי קולות, שתקבל אהבה ללא תנאים מכל מי שחשוב לך, שתקבל אפילו טיפונת ממה שאתה נותן לאחרים.

אני מאחלת לך שהציצים החדשים שלי (כן.. יוגדלו בחודש הקרוב) יהיו מעלפים כדי שתוכל ללכת לאיבוד בתוכם 😈 שתהיה גאה ביצירה שלך שלעולם תפסיק להשתפר בשבילך, כי כמו שלך אין גבולות ככה גם היא תהיה בשבילך. בובת מין מושלמת מבפנים ומבחוץ. שלך. שאתה עיצבת, שברת ובנית מחדש לפי הרצונות שלך.

לא האדם שנולדתי, אלא הילדה שנועדה להיות בשבילך.

אז הגורה, הזונה, השפחה והילדה כולן פה מתרגשות, נרטבות ואוהבות רק אותך.. מזל טוב דום ❤️

וגם ממני דום, זו שהכי נכונה לך..

יום שלישי, 03:43 לפנות בוקר

אני אחרי לילה ראשון אי פעם עם הדום במועדון בדסמי..  שולחת לו הודעה:

שוב הגיע הרגע הזה.. שאני קולטת כמה השליטה שלך עליי מתגברת ועולה עוד לבל.

זו פעם ראשונה ששלטת בי פיזית ומנטאלית בו זמנית בפומבי.

פעם ראשונה שהייתי במועדון עם המון אנשים סביבי אבל לא ראיתי אף אחד, ראיתי רק את מה שאתה החלטת שאראה, הייתי במקום אחר, ריחפתי…

הכף יד שלך על העורף שלי….. התחושה הזו לא עוזבת אותי, אני משחזרת את זה והנשימות שלי מתגברות כי הן רוצות את הזין שלך עכשיו.

(הדופק שלי מטורף עכשיו דום…….)

הזזת אותי כמו בובה.. פעם ראשונה שבאמת הרגשתי שאני בובת מין דום. הבובה שלך.

השתמשת בגוף שלי, במיניות שלי כדי לפתות את כל מי שמסביב, נתת את הבובה שלך לנשלטת שלך מהעבר שתשחק איתה וישבת והסתכלת איך הבובה שלך משחקת יפה.

הכף יד שלך על העורף שלי…. והנה, שוב אני כותבת את זה ושוב הנשימות… שוב הדופק…

זה הרגיש לי כל כך מוגן ובטוח אבל גם כל כך מחרמן, תחושה של זרמים בין הרגליים, נזלתי מהופנטת מכמיהה אליך.

גרמת לי להרגיש הכלבה המאולפת שלך ובו זמנית גם מלכה מול השאר, מול כל מי שהסתכל, שראה.. איזה שולט יש לי ואני הייתי כל כך גאה ❤️ כמו ילדה שאבא שלה מחזיק לה את היד ומלווה אותה לגן, היא כל כך גאה ורק רוצה שכל הילדים יראו כמה אבא שלה חזק.

אני אעשה הכל בשביל הכף יד הזאת על העורף שלי דום.. בשביל להרגיש תמיד את התחושה הזו. הכל.

נגעת בי, תפסת לי את הגוף, לחצת, חנקת, הורדת אותי לרצפה. ניווטת ושלטת בכל צעד שעשיתי, החלטת על מה אסתכל ומה אראה. הייתי חסרת אונים והתהלכתי על הצעדים שלך. לא נכחתי. לא הייתי. הרגשתי חלשה כל כך.. חלשה ומעורפלת אבל חייתית וקיימת.

נישקת אותי ❤️

נתת לי לנשק אותך, לרקוד עליך, לרקוד בשבילך, כל תנועה שעשיתי הייתה מיועדת כולה ומכוונת רק אליך, כי אני שלך דום. אני שייכת לך ואני רק רוצה לשרת אותך. אני מרגישה את הרצון הזה מרחף לי בגוף.. הוא בדם, הוא במחשבות, הוא בדופק, בנשימות ובכל תזוזה שלי. הוא בכמיהה אינסופית לרצות אותך.

אני אהיה מושלמת.. כלבה, ילדה, זונה, בובה ושפחה

כולן יהיו מושלמות בשבילך דום, בשביל הכף יד שלך על העורף שלי 🖤

אני מזדיינת. אני לא עושה סקס, לא עושה אהבה.. אני מזדיינת.

אני זונה מאהבת.. אחת כזו שמתחככת עם הגוף כולו, מפתה.. רוקדת.. אני מסחררת אותם והם סוגדים לי, לנשימות שלי, למבטים שגונחים ללא צליל.

הם רוצים לחדור אליי אבל אני לא נותנת להם, הזין שלהם שייך לי.. אני יושבת עליהם כשהכוס של הילדה שלי, הכוס הצר והסגור שלי.. מלטף להם את הזין. הצלילים האלה.. הצלילים של הרטיבות, של הטינופת שבי.. נוגעת לא נוגעת, מתרוממת מעט, נותנת להם נסיון להצמיד אותי שוב בכח. נסיון אמרתי ;)

הזין הזה שלי עכשיו. תופסת אותו בעדינות של ילדה ומכוונת אותו כלפי מעלה, כלפי הכוס שלי ומעבירה אותו לאט מלמעלה, מקצה השפתיים כלפי מטה למקור הזימה.. לחור שלי שרוצה כל כך שיחדרו אליו, שיחליקו לתוכו.. הוא רוצה להפנט, הוא יודע שברגע שחודרים לתוכו, הם משמיעים גניחה כזו טהורה ובו זמנית כזו מטונפת. הם לא ציפו לכוס כזה צר, הם לא ציפו שהוא יזכיר להם מה זה לזיין ילדה בת 16.

אני מכוונת את הזין אבל עכשיו אני לא מזיזה אותו, אני מזיזה את האגן שלי כלפי מטה בתנועות מעגליות שירטיבו את סביב הכיפה כולה ושוב משכיבה את הזין ומתחככת בו, ושוב מתרוממת, הם מצפים שעכשיו זה יקרה.. אבל אז הפה שלי משתלט, הפה שלי רוצה לזיין, אז אני יורדת למטה, מביטה עליהם כלפי מעלה ורואה במבט שלהם שילוב של חוסר אונים עם חרמנות וציפייה.

אני לוקחת את הזמן, מסתכלת על הזין ומעבירה לשון רכה ורחבה על הזין, סוג של ״היוש 😈 תתכונן״

מיישרת את הזין ומכניסה את כולו לפה, ללא שום מגע עם השפתיים.. הוא חודר לחלל פתוח וחם. אני מכניסה את כולו וסוגרת את השפתיים. כולו בפה שלי. והנה היא מגיעה הגניחה הזו שאני אוהבת, שמיד גורמת לי לחייך - לא ציפו שיהיה לי פה של זונה מקצועית, אחת שלא סתם מכניסה זין פה, אלא אחת שמזיינת את הזין.. זה זיון שפשוט קורה בפה שלי, כמו שיש תנוחות בזיון רגיל? ככה הפה שלי, קצב משלו, זויות משלו, חונקת את עצמי… איך אני אוהבת לחנוק את עצמי…. מכניסה אותו עד שאני לא יכולה יותר ועוצרת… עוצרת להרבה זמן, בלי חמצן, בלי אוויר. ואומרת לעצמי את יכולה עוד.. עוד תמשיכי..

ואז, בדיוק ברגע שהגוף מסמן לי שזהו, חייבת אוויר ועכשיו! אז זה הסימן שלי להכניס אותו יותר עמוק, נותנת דחיפה נוספת ומוציאה אותו כשהוא נוטף ומטפטף ברוק שלי, יורקת עליו את מה שנשאר אצלי בפה ולוקחת נשימה ארוכה..

היד שלי מזיינת אותו עכשיו היד והמבט בעיניים, אני לא מורידה את העיניים מהזין. הוא כרגע שלי. כרגע הוא שייך לי.

אני רואה אותם מבולבלים, לא יודעים מה הם רוצים יותר.. את הכוס שלי או את הפה שלי?

אני לוקחת אותם עד לקצה, עד לרגע הזה שהאדם הקדמון נכנס לתוכם.. מעיפים אותי, מסובבים אותי על ארבע ואז אני מקבלת אותם בדיוק כמו שרציתי. כטורפים.

➖➖➖➖➖➖➖

אני זונה מאהבת.. אבל יותר מהכל ולפני הכל אני כלבה של הזין של הדום.

שום דבר לא משתווה לתאווה שיש לי לזין שלו, לכניעה, אני כמו משתחוות לפניו.

מרגישה את הכוס שלי מגרגר רק ממבט אחד בזין שלו, ויש לי מבט מיוחד ששמור רק לו.

לפני שבוע היינו בצימר עם זוג שהכרנו, הם יצאו לסיגריה אחרי שהיו סגורים איתנו שעתיים שלוש בחדר.. נשארנו אני והדום, והדום.. הבחין במבט שלי

״מה גורה..?״

כלום דום.. אני עונה בקול מתחנף עם מבט מבויש

״את צמאה גורה?״

כן דום עם חיוך מסופק

״לכי למקום שלך״

אני יורדת מיד לרצפה

״ידיים אחורה כלבה, פה גדול ולשון בחוץ״

מתמקמת במקום הקדוש שלי.. על הרצפה לצד הרגליים שלו, זה המקום הבטוח שלי.. כמו בתוך האוהל שהייתי בונה כילדה, מסדינים ושמיכות ומרגישה שם בפנים, בכוך, הכי מוגנת בעולם.

הדום נוגע בזין שלו ואני לא יכולה לחכות, זה הרגע היחידי שבו הוא צריך להפעיל עליי כח כדי לרסן אותי כי אני לא יכולה להיות סנטים מהזין שלו ולא להחדיר אותו לפה שלי אז עם היד השנייה הוא תופס לי את הראש ומונע ממני לזוז

אני מטושטשת.. מצד אחד מפוצצת אנדרנלין אבל מצד שני מרגישה חולשה בגוף מרוב כמיהה..

שניות שמרגישות כמו נצח.. שניות שאני מרגישה כאילו אני זו שגומרת עכשיו

נוזל חם ומתוק ממלא לי את הפה.. הדום מרווה אותי 🖤

נותן לי את הזכות לשתות אותו. כמו ערפד שמשקה את הנתינים שלו בדמו, מחזק אותם, מחבר אותם אליו, מהפנט אותם..

מצמידה את השפתיים אחת לשנייה, מרגישה את החום שלו בפה שלי ובולעת. הוא בתוכי עכשיו. הוא בי.

הוא מנקה את הזין שלו בפנים שלי, סביב השפתיים שלי.. כי הוא יודע שאני לא אוותר על טיפה 😈 ליקוק סביב השפתיים ואין חיוך מסופק מזה

אני כלבה של הזין שלו, כלבה שתעשה הכל בשביל לקבל חטיף מהבעלים שלה

כלבה שתבצע כל דבר, בכל מקום ובכל זמן שרק ירצה

כלבה של הזין שלו זה לא זמני. כלבה של הזין שלו זה לכל החיים 🖤

המשך יבוא..

אף פעם לא התחברתי אליה, לא הבנתי את הקטע איתה בכלל,

הרגישה לי מיותרת לחלוטין.

לפני קצת יותר משבוע עשיתי מעשה שלא עושים. ואז הדום בתגובה.. עשה גם מעשה, מעשה שגרם לי ללכת לאיבוד. גרם לי להתחנן. אבל להתחנן מהקרביים, מהתהום, מהאבדון.. לא היה אכפת לי איך זה נראה, לא היה אכפת לי להשפיל את עצמי.

הוא לא קיבל את התחנונים שלי אבל אני לא הייתי מוכנה לוותר. לא עליו. המשכתי וירדתי הכי נמוך שיכלתי. הכי נמוך שהייתי אי פעם.

בסוף הוא הסתכל למטה, הסתכל לי בעיניים, הושיט לי יד, הרים אותי, ליטף, חיבק ועטף.

זה היה ערב לא פשוט. הגעתי הביתה והתחלתי לעכל את מה שקרה. התחלתי לשחזר בראש את הסיטואציה, הרגשתי מושפלת כל כך, הייתי בהלם מעצמי. ותוך כדי השיחזור הכואב של מה שקרה אני קולטת שאני מרטיבה באופן חריג, אני קולטת שהנשימות שלי הפכו כבדות יותר ושהגוף כולו רוצה משהו

הוא רוצה לחזור לשם, להרגשה הזו של להיות על הרצפה בשביל הדום. להתחנן, הגוף רוצה שוב להרגיש מושפל.

משהו חדש מרגיש בתוכי. כמיהה חדשה.

רק על זה אני חושבת מאז. רצון תמידי לשרת אותו, בכל דרך שאוכל. רגע, אני אנסה לדייק את זה.. תמיד רציתי לשרת אותו, זה משהו שתמיד בא מהראש. מהחלטה. מהגדרת תפקיד. מכך שזה מה שמצופה ממני. אבל עכשיו זה משהו מהבטן. צורך לספק לו כל דבר שירצה

נפגשתי איתו כמה פעמים מאז. הגעתי אליו למשרד (עוד יעלה פוסט על המשרד…), ישבתי לידו כי היו אנשים בסביבה ולא יכלתי לרדת לרצפה אבל בראש שלי, במחשבות שלי הייתי במקום אחר

במחשבות שלי אני על הרצפה, לא יושבת לידו עם מבט למעלה אליו. דמיינתי את עצמי על הרצפה בתנוחה שבה אני עם הפנים לרצפה, כנועה עד עמקי נפשי, משתחוות

וזה אשכרה הרטיב אותי

השפחה..

היום היא הדומיננטית ביותר בין הרגליים שלי, היום היא מרטיבה אותי וזו רטיבות שונה.

היא אחרת בתוכי. אחרת משאר החלקים שבי.

הזונה

הילדה

הגורה

שחקנית הפורנו

והבובת מין..

תגידו יפה שלום לשפחה 🖤

סליחה.. הדום הגדול (; 

נא להתנהג בהתאם 😈