מסתבר שאני מלכה

אני כבר לא נהנית להיות עם גברים "רגילים".

יכולה - כן.

אבל חסר. המבט המעריץ הזה, הרוך, הכמיהה לבצע, ההתמסרות. מי שיש את זה בתוכה - תבין.

השילוב הזה של גבריות עם רוך - לא רוצה לטעום שום דבר אחר לעולם. למה לי?

אני לא רוצה שתגרמו לי לגמור. אני רוצה לקחת מכם ולגמור.

לא רוצה לשמוע על כמה אתם נפלאים, רוצה לשמוע כמה אני נפלאה.

רוצה שכל התקשורת בינינו תתבסס מההתחלה על איך יהיה לי נוח - איפה נהיה, מה נשתה, מתי נלך. 

עד לפני זמן קצר לא ידעתי שזה קיים, ועכשיו אני מחפשת את זה בכל גבר שאני רואה: האם יש בו את זה?

וזהו, אין דרך חזרה.