לפני חודש. יום ראשון, 21 בדצמבר 2025 בשעה 9:02
יש כוח עצום ביכולת לעצור רגע אחד לפני. רוב האנשים ממהרים לסגור את המרחק. הם לא מסוגלים לשאת את המתח אז הם ישר שולחים יד או אומרים מילה. אני מעדיף להישאר שם עוד קצת בתוך השקט.
זוכר רגע כזה בדיוק איתה בחדר סגור. היא עמדה בקצה השני וחיכתה שאני אגש אליה. יכולתי לראות את הציפייה הדרוכה בשרירים שלה. כל האינסטינקטים צעקו לי לקחת את מה שמולי. אבל בחרתי להישאר במקום ולהביט בה.
נתתי לשקט בינינו להפוך לחומר דחוס וכבד שאי אפשר להתעלם ממנו. היה בזה משהו משכר. לראות איך הנשימה שלה משתנה ונהיית כבדה יותר רק מעצם הנוכחות שלי בחדר. לזהות את הרעידה הקלה הזאת של חוסר ודאות ורצון. הידיעה שאני מחזיק את הזמן והקצב בידיים שלי. ורק כשהאוויר בחדר היה כל כך טעון שהרגשתי שאי אפשר לנשום בו יותר. רק אז הרשתי לעצמי לעשות את הצעד הראשון ולשבור את המרחק.