קצוות שרופים

בבת מצווה של אחיינית שלך
לקחת אותי פעם אחרונה
לא היה לנו זיון פרידה
הכל דעך ונפרם ללא מיניות
אני איבדתי את כל האש כלפייך
ואתה, מבולבל ,לא מבין
נשארת מתוסכל ופגוע
חשבת אולי אתה מגעיל. זה בטח משהו בך. אולי הזין שלך לא מספיק גדול או עבה. אולי זה בגלל הבטן הקטנה או הקרחת שקצת החמירה לאחרונה.
ועם הזמן הבנת שלא.
פשוט הרבה זמן לא הייתי רעבה אלייך. ואולי אף פעם לא.
היית שם. נוכח כל הזמן. מובן מאליו. אב השנה. זוהר ארגוב בשישי. מלווה אותך בבישולים.
ועם הזמן ברחתי לך. אתה נשארת עם הילדים ואני הלכתי לחלום להשתגע ולהיות עם הים.
והיום זיינת אותי פעם אחרונה ודי.
אחרי החשיכה, עלינו למעלה בטרסה לראות את הכל מלמעלה, לעשן ולנוח. הילדים היו עם משפחה. לא הצריכו השגחה. פתאום כשהתכופפתי לאבן הפשלת לי את המכנסיים מאחור. במשיכה אחת חזקה. הרגשתי את הרוח הירושלמית הקיצית מלטפת לי את הפות הרטובה. חדרת אלי ברוך יודע בדיוק את הקצב שגורם לי לגמור. בנחת מתוך התמסרות וביטחון.
לא הסתכלנו אחד לשני בעיניים אבל הגוף הזכיר לי הכל.
כמה התביישנו ביחד במשך שנים,
כמה האהבה הפכה את שנינו מרצים,
מפחדים מהעיניים של האחר,
מרגישים יוצאי דופן הרבה יותר ממה שאנחנו. מתענגים על תחושת השונות. ולא מספיק שאלת ולא מספיק אמרתי. וגם היום אני לא בטוחה מספיק בשביל להגיד. אולי קצת יותר. אבל לומדת ומשתפרת. זה היה מספק והרגיש כמו סגירת מעגל. של אהבה שתלווה אותנו לנצח.