|
|
|
סוף היום
חושך
אני בקופה בסופר נראת כמו שיט
תכף חודש שישי
ואתה בקופה לידי
לא נראה ישראלי
פאק אני נוזלת
קעקועים בכל מקום
כל הצוואר
אתה מסתכל
וגם אני
שילמת ויצאת לפניי
התפללתי שתחכה לי ליד הדלת של האוטו שלי
שתפחיד אותי
שתביך אותי
שתשים לי יד על הצוואר
שתתקרב ותנשום לי ליד האוזן
זה לא קרה
נעלמת. וגם אני.
12 שנה עברו מאז שהבחורה האחרונה זיינה אותי. ושלא תבינו לא נכון, אין לי שום משיכה לבחורות, או לציצי ותחת. או רצון וחשק לגעת בבחורה.
אני אוהבת שמזיינים אותי
אני אוהבת גבריות, או לכל הפחות ״טומבוי״. יפות וגבריות.
או שגם לא חייב שיהיו יפות.
לא הרבה יודעים שהייתי חלק.
חלק מהביצה המגעילה של הלסביאדה.
שחגגתי והזדיינתי בשירותים המיתולוגיים של ה״מינרווה״.
שהכרתי את כל המי ומי, והמי ומה, והלסביון העליון , והרכילויות והזיונים, והפלצנות והשיט!!!
ויום אחד זה נגמר לי. כאילו לא הייתי שם מעולם
אבל עכשיו זה קצת עולה לי מהאוב העניין.
עושה לי בחילה
יוצא לי הרבה להכנס איתך למעלית.
אתה קטן ממני בהרבה, אולי אפילו בעשור.
אתה תמיד בוחן אותי, בחוצפה. חוצפה של ילד.
אני מסיטה את המבט כאילו לא רואה.
אתה גבוה ממני ביותר מראש, וזה קצת מוזר שאתה פיזית גדול ממני אבל בגיל הרבה יותר קטן.
אתה לא גר בבניין אני יודעת. כנראה מבקר חבר.
מפעם לפעם אתה חוצפן יותר, בוחן יותר, מתקרב.
אני אוהבת לעשות עצמי נבוכה, כאילו מתעלמת.
קבעתי לצאת עם חברות באותו ערב, התלבשתי קצת חשוף, כשהשדיים הכבדים שלי מציצים מהחולצה והאיפור היה מושלם.
נכנסתי למעלית ולחצתי על קומת החניון.
המעלית נעצרה ב0 ואתה נכנסת. השפלתי מבט לריצפה.
לא לחצת על שום קומה, ירדת איתי לחניון. הייתי מבולבלת אבל שתקתי.
נפתחה המעלית והחניון (כהרגלו) חושך כמעט מוחלט.
יצאתי מהמעלית ואתה יצאת אחרי.
הייתי באמת מבולבלת והלב קצת דפק לי.
הסתובבתי אחורה בכדי להדליק את האור, וחסמת אותי.
הרמתי את המבט והסתכלתי עליך, והתחלת לאט להצמיד אותי לקיר.
הבלבול , הפחד, הנשימות הכבוד שלי, הלב שדפק והאדישות שלך לחוסר אונים שלי, גרם לי לשלולית יפה ורטובה.
התחלת להצמד אלי והרוק בקושי ירד לי בגרון. ראיתי איך אתה מתענג על זה, איך הפחד שלי מגביר אצלך את החיה.
התחלת לשחק לי עם האגודל בשפתיים.
נכנעתי אליך.
השפתיים נפתחו והרוק נזל. ואני נזלתי בהתמסרות מלאה.
הנשימות שלי הפכו לתחנונים קטנים ומתחננים. ספק הנאה ספק סבל.
באתי לנשק אותך והדפת אותי אחורה. סובבת לי את הצוואר והתחלת לשחק עם השפתיים שלך באוזן שלי.
היללות שלי הפכו כבדות ומתחננות.
״כבר מזמן סימנתי אותך קטנטונת, את שייכת לי״ אמר בביטחון.
״נכון קטנה?״ שאל בחוסר סבלנות.
הנהנתי תוך כדי גניחות חסרות אונים.
דינג דונג. פתאום נשמע הרעש של המעלית כאילו עומדת להיפתח.
הוא סובב את המבט אחורה ואני חמקתי מבין הידיים שלו לפני שהמעלית נפתחה.
רצתי לאוטו. עליתי. הנעתי. השכן יצא ונופף לי לשלום מהדלת של החניון.
התחלתי נוסעת לאט לעבר היציאה של החניון.
וראיתי אותך דרך המראה, עומד בדלת החניון מסתכל עלי במבט חודר, נוסעת.
או שאני חיה את חיי, או שאני חרמנית.
לא מצליחה לשלב בין שניהם.
את תעצרי שאני מדבר אליך שמעת? (ממשיכה ללכת),
תופס לי בשיער ומושך אותי אחורה, (אני בפוקר פייס)
אתה מדבר לי לאוזן בעצבים, את שמעת מה אמרתי לך?
(לא מגיבה)
לא מעניין אותי שאת כועסת, אם אני מחפש אותך, את עונה לי שמעת ? (לא עונה)
זורק אותי לקיר באחד, ושתי הידיים שלו נדחפות לי לפה.
הוא עמוק בתוך העיניים שלי, שמעת ?? כלבה קטנה. (מהנהנת עם האצבעות בפה שלי).
הוא לא זז רק מסתכל עלי בעיניים נוצצות ורואה איך הרוק שלי זורם בין האצבעות שלו.
בראש שלי אני רואה. אני רואה את החולשה שלו אלי, את הפגיעות. את זה שהוא מאוהב בי ברמות שהוא לא מצליח לאסוף את האובססיה שלו אלי ולשמור על פסון.
מוריד אותי לרצפה וחונק אותי.
חונק אותי מחוסר האונים שלו, ופאק זה עושה לי להרטיב.
הראש המטונף שלו רוצה ללכלך אותי.
הוא מכאיב לי בגוף ואני נכנעת.
הוא רואה שאני מרטיבה וכנועה, אבל בראש שנינו יודעים שהמושכות אצלי.
האובססיה והטירוף שלו אלי גורם לי לשאוב ממנו עוד ועוד.
הוא חודר אלי לאט, העיניים מתגלגלות והיללות באות איתן.
הוא מגביר קצב ולוחש לי…את ילדה מפלצת.
מחר אני ישנה לילה בת״א!
הרגשות מעורבים.
בפעם האחרונה שזה קרה, זה היה ב6.10 וכולנו יודעים לאיזה בוקר התעוררתי ב7.10.
רצנו בבוקר של ה7.10 מהמלון סאם אנד בלונדי לחניה שלנו, ותל אביב הייתה שוממת! אפוקליפסה!
הרגשתי בבטן שמשהו רע מאוד קורה.
בעלה של חברה בכיר בצה״ל, צלצל ואמר שיש חדירה של מחבלים ויורים מהמכוניות, וכל מה שאמרתי לה באותו רגע בלופים זה ״אני נוהגת, אני נוהגת , אני נוהגת״ כי אני יודעת שאני קרת רוח וחמומת מוח ורצוי שאני אנהג במידה וירו עלינו.
כל פעם שהחברה הזאת מגיעה לת״א יש טילים, יש פיגוע, או שקורה משהו נורא.
איימתי עליה שהפעם זה תיקון! ושתזמן לנו רק דברים טובים!
אז נכון, אני כבר מזמן לא בבראנג׳ה, אאוטסיידרית רצינית.
אז תעזרו לי !!!!
לאן יוצאים מחר??
ואיפה אוכלים מחר ??
החיים שלי הם לא החיים שאני חיה בתוך הראש שלי.
אין לי כוחות כברררררררררר
היא צופה אל הבאות..
