|
|
|
יש לי כל כך הרבה לתת
כל כך הרבה לתת אבל למי?
אני יכול להוריד את העולם, את הירח, וכל הכוכבים מסביב.
אבל אני צריך למצוא את השמש.
ומסביב לה יש כל כך הרבה עולמות, וכולם זוהרים.
זוהרות.
לא יודע איך בוחרים ואם בכלל.
או האם בכלל אני אחד שנבחר.
אבל ביום שאבחר ואם, זה ישנה את כל היקום.
אני אסדר את הכוכבים מחדש בשבילך, רק תזהרי בזוהר שלנו.
״אתה יכול להשיג כל אחת״ היא אמרה לי ״איך זה שעדיין אין לך מישהי?
ואני בשלי מושך בכתפיים.
״זה לא שאני לא מחפש, אני מניח שפשוט עוד לא מצאתי את האחת שנועדה לי, לא יודע״.
אבל אני כן יודע.
ואם את היית יודעת, לא היית מביטה בי במבט החמים הזה, שגורם לי לרצות לקפוץ לתוכו ולעטוף אות כולו.
אני יודע… וזה שורף.
את לא יודעת, וזה יותר.
גורל זה כמו שריפה, הנזק בלתי נמנע.
כשאני עולה על מדים אני מפקד.
כשאני הולך לעבודה אני מנהל.
החברים רואים בי מנהיג.
אבל את…
את רואה אותי הפוך מכולם.
את מוציאה ממני את הצד שאף אחד לא מכיר, וגם לעולם לא יכיר, כי רק לך יש רשות.
ולא כי נתתי לך אותה, את לא צריכה לבקש.
וזה מה שעושה אותך מלכה.
המלכה שלי.
אולי הסוף הטוב הוא שאתה ממשיך להיות האדם הרך והאוהב שאתה, למרות שהעולם ניסה לשבור אותך. אולי זאת שלווה פנימית שאי אפשר לאיים עליה. אולי הסוף הטוב הוא ההתקדמות שלך, זה שאתה נותן לעצמך את האהבה שמעולם לא קיבלת – אבל תמיד רצית. אולי הסוף הטוב הוא בחיבוק השינוי, בצעידה בכיוון של הדברים שמצמיחים אותך ומניעים אותך.
לפעמים אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו שאנחנו לא אחראים להתנהגות הרעה של אחרים כלפינו – לא למניפולציות שלהם, ולא לחוסר האדיבות שלהם. זה עליהם. מה שעליך – זה איך אתה בוחר להגיב, להציב גבולות, להכיר בערך של עצמך, ולא לאפשר למעשים שלהם להשפיע על הנשמה היפה שאתה.
אתה אולי תחווה הרבה תבוסות, אבל אתה לא חייב להיות מובס. למעשה, אולי אפילו חשוב לעבור את התבוסות האלה – כדי שתוכל לדעת מי אתה, ממה אתה יכול לקום, ואיך אתה יכול לצאת מזה – חזק מתמיד."
