מחושך לאור משנים כיוון

השעון מצלצל, מנער את שרידי השינה. לאט לאט פותח עיניים. נעמד על ברכיי. השינה על הריצפה לא הכי נוחה שרק שמיכה משמשת כמזרון מאולתר.  

כמה שעות קודם לכן, לילה, שקט בבית. אני נכנס להתקלח אחרי יום ארוך. נכנס למים החמים והנעימים, מסבן לאט לאט את כל הגוף. מביט בזין שלי, נעול ומכווץ לתוך הכלובון שלו, הכלובון הקטן הזה, בקושי שלושה וחצי ס"מ צפופים שאפילו שהוא רפוי לגמרי הוא עדיין מכווץ. כבר למעלה משבוע נעול וכנראה שישאר ככה לא מעט, בלי גמירה ואפילו בלי יכולת לעמוד.

אני יוצא מהמקלחת ונכנס לחדר, היא ממתינה לי על המיטה שרק שמיכה דקה מכסה את גופה. אני זורק את המגבת על הריצפה וניגש אליה, על השידה נר עיסוי דולק, על המיטה לידה קולר, אני מתכופף אלי ומנשק אותה, מרים את הקולר והיא נועלת אותו על הצוואר שלי. היא נשכבת על הבטן ואני שופך קצת שמן חם מהנר, מעסה בעדינות את כתפיה ואת הגב, מעביר את האצבעות שלי על עורה החשוף, ידי מלטפות ומעסות אותה, יורד לטוסיק, מעסה אותו ומנשק אותו, מרגיש איך הזין שלי מתחיל לטפטף. היא מסתובבת, אני שולח יד לכיוון שדיה אך היא הודפת אותי בעדינות, מסבירה לי שזה כרגע מחוץ לתחום בשבילי, "לראותם בלבד". 

אני יורד עם הלשון אל בין רגליה, נצמד אליה, מענג אותה, מרגיש את הרטיבות מצטברת. שומע את הגניחות שלה, לוקח את הויברטור הקטן ומצמיד לה לדגדגן, הגניחות מתגברות אני ממשיך עד שהיא גומרת ואז יורד לנקות עם הלשון לי, שותה את הרטיבות שלה. כמה הייתי רוצה להכניס לה עכשיו אבל מביט חסר אונים במנעול, אני שואל אותה אם היא לא רוצה את הדבר האמיתי. "אני רוצה, אבל הבא שיכנס אלי זה לא יהיה אתה, למעשה מחר אני אקבל זין אמיתי שאוכל להתענג עליו"

אני מסיים את הניקוי, " עכשיו הולכים לישון, אני רוצה את כל המיטה לעצמי, אתה תישן על ריצפה לידי." אני פורש את השמיכה לרגלי המיטה, הרצועה כבר ממתינה על הריצפה ומחוברת לרגלי המיטה, מנעול מחובר לקצה, אני נועל את הרצועה לקולר ומגיש לה את המפתח, "לילה טוב" היא נשכבת על הצד והשדיים שלה מולי, היא נשכבת  מספיק רחוק כך שהשרשרת מונעת ממני להגיע אלי. אני נשכב על השמיכה ומנסה לישון. חסר אונים על הריצפה לצד המיטה. עירום , נעול וקשור, כל המפתחות אצלה, אני שומע את הנשימות שלה הולכות ונהיות כבדות. היא נרדמת ומשאירה אותי ככה עם המחשבות והחרמנות. רק אחרי הרבה זמן העייפות מכריעה אותי ואני נרדם.

רק בבוקר שהשעון מצלצל אני רואה את הטוסיק שלה פונה אלי, הפעם יותר קרוב כך שאני יכול לנשק אותו, אני מעיר אותה בעדינות בנשיקות בטוסיק שלה. היא מסתובבת אלי ושולחת את רגליה, אני מנשק ומלקק את כפות רגליה. לבסוף היא מתעוררת ומתקרבת אלי, מנשקת אותי ומשחררת אותי מהרצועה.

"עכשיו תכין לי קפה......." 

בהחלט הגיע לה לגמור. 

אחרי שיצאנו מהמועדון לפנות בוקר והנסיעה הביתה עברה לה לאיטה, הרגשתי את העייפות נוחתת עלי וזה לא דבר טוב בזמן נהיגה. אפילו הקפה של ארומה לא ממש עשה את העבודה.

היא ישבה לידי, גם היא עייפה אבל שומרת עלי שלא ארדם בטעות, הדיבורים מחרמנים אותנו מחדש, היא מורידה את התחתון ואני שולח אצבע לתוכה, היא רטובה, רטובה מאוד. ביד אחת אני נוהג ברכב ובשניה נוהג בה, אצבע שלי על הדגדגן שלה וחודרת לתוכה בקלות עם כל הרטיבות שבה, החזיה מוסרת גם היא, היא עכשיו לידי רק עם שמלת בד דקה וכלום מתחת מדגישים את השדיים שלה.

היא מתכופפת אלי ופותחת את המכנס שלי, מותחת את חגורת הבטיחות כדי שתוכל להתכופף מספיק, הפה שלה עוטף את הזין שלי, הרגשה נפלאה לקבל מציצה במהירות של 100 קמ"ש. הזין שלי מתקשה ואני רוצה לזיין אותה. אני יורד מהכביש לדרך צדדית שמובילה לאתר טיולים, עוצר בחניה הריקה, אין שם איש בשעות האלה. יוצאים מהרכב, אני מכופף אותה קדימה על מכסה המנוע. מרים את השמלה שלה וחושף את התחת שלה לאוויר הלילה הנעים. רוח קלילה ונעימה. אני נצמד אליה ומתחיל לזיין אותה, שקט בחוץ ואני שוצע את הנשימות שלה, את ההנאה שלה. אני מסובב אותה אלי, מנשק אותה, מושך את השמלה שלה למעלה ומשאיר אותה לעמוד עירומה בחוץ, אני לוקח את השמלה ונועל אותה באוטו, ושם את המפתחות אצלי בכיס, היא נשארת לעמוד בחוץ חשופה לגמרי, רק עם נעלי עקב, אני נהנה מהמראה הסקסי הזה. אני אומר לה לצעוד קצת ככה, היא מתחילה ופתאום דווקא ברגע הזה רכב מתקרב אלינו, היא מנסה להתחבא מאחורי האוטו, האורות של הרכב מאירי לכיוון שלנו אבל הוא רק מסתובב ונוסע חזרה, אני פותח לה את הרכב והיא לובשת את השמלה חזרה, עוד כמה דקות אנחנו בבית.

חונים בבית, תוך שתי דקות היא כבר שוב ללא כלום ואני בתוכה, עומדת על ארבע אני מושך לה בשיער והיא מיללת בהנאה, הגניחות שלה מתגברות והרטיבות משפריצה ממנה, היא נוחתת על המיטה אחרי גמירה, אני מרים אותה מחדש, שוב פעם אני בתוכה, לא מוותר עד שאני שומע אותה גומרת שוב. היא נשכבת על המיטה, מחייכת מסיפוק. היא לוקחת סיגריה וניגשת לחלון, מציתה את הסיגריה ולוקחת לגימה מהמשקה הקר, נושפת את העשן אל תוך הלילה, עוד לגימה מהמשקה, מתכופפת קדימה ומבליטה את התחת שלה כלפי. אני לוקח ביד את המכשיר הרוטט הקטן, מצמיד לה לכוס הרטוב, לדגדגן שלה, היא שוב גונחת, הגניחות הופכות ליללות, היא שוב מיוחמת, אני מצמיד את המכשיר אליה, היא אומרת שזה יותר מדי אבל אני לא מרפה, היללות מתגברות, נצמד אליה עד שאני שומע את היללה הזאת ומרגיש את הרטיבות נוזלת ממנה. עכשיו אני מנצל את הרטיבות וחודר לתוכה עד שאני גומר.

היא הייתה כל כך טובה היום שפשוט הגיע לגמור והרבה.

לפעמים מספיקה נשיקה אחת לוהטת בשביל להדליק את האש ולגרום לי לבעור מבפנים.

לפעמים דווקא שדברים מתחילים להסתדר, שהחלקים בפאזל הזה מתחילים להסתדר ועוד רגע אפשר להנות ממה שעד עכשיו היהנ רק בראש, דווקא אז המציאות טופחת לנו בפנים.

מכשולים ובעיות צצים בדיוק וכל המומנטום נעצר ושוב חוזרים לנקודת ההתחלה. השאלה האם אחרי שנתגבר על המכשולים נוכל לבנות את הדברים מחדש. 

כל שנה ביום הזיכרון שהוא יום עצוב וקשה לכולם. במיוחד למשפחה שכולה אבל כמעט לכל אחד ואחת יש את החבר או המכר או המישהו שהיה שם איתם ועכשיו הוא חסר.

אתה שומע את הסיפורים של הנופלים ושל משפחותיהם וחבריהם והלב נצבט. 

אבל תמיד מה שמכה בי בעומק ולא משאיר לי עין יבשה אלו השירים.

בעיניי השיר הזה אולי מסמל לי יותר מכל את היום הזה, את הקורבן ואת ההמשכיות שעבורה יצאנו לקרב עם אלה שלא חזרו איתנו.

אני יושב לידה. היא לבושה בשמלה קיצית קלילה שהיא הולכת איתה למיטה ואני לידה עירום עם הזין שלי נעול בכלובון שלו. כבר שבוע שהוא נעול והסוף עדיין לא נראה באופק. היא מניחה עלי את רגליה ומסמנת לי שאעשה לה עיסוי נעים ברגליים בזמן שהיא מתרווחת לה על הספה.

"יש לי משימה בשבילך" היא אומרת ומחייכת. 

"איזה משימה?" אני שואל.

"אתה מכיר את החנות בגדים בקניון שאני אוהבת לקנות בה?, אני צריכה שתיגש לשם השבוע ותביא לי משם משהו. אמרתי למוכרת שאתה תבוא לקחת את זה"

"אבל איך אני אכנס לקניון עם הכלובון? יש גלאי מתכות בכניסה. מה אני אגיד להם אם יצפצף?"

"זאת כבר הבעיה שלך, ודבר נוסף יש לך שלושה ימים לעשות את זה. כל יום נוסף יאריך את הזמן שלך נעול ויגרור עונשים נוספים......"

אני שומע את הנשימות שלה. לאט לאט היא שוקעת בשינה עמוקה, אני מביט בה, שמלתה מורמת עד הכתפיים, גופה החשוף מולי. אני מקשיב לנשימות שלה, גבה ונשבנה מופנה אלי, שדיה מוסתרים כמעט לגמרי בבד השמלה, רק צד אחד מציץ החוצה. אני נשכב לצידה ממשיך לנשק את גופה כמו שעשיתי במשך השעה האחרונה. מלמעלה עד למטה, בגבה וברגליים, מנשק את כפות רגליה, לשוני עברה על גופה, לא פסחה על הרטיבות בין רגליה, לענג אותה. ישבנה תמיד מקבל טיפול מיוחד, אנ קובר את פני בין פלחי ישבנה, שפתי מנשקות אותו ללא הפסקה. כמה הייתי רוצה להרגיש אותה מבפנים אך אני מביט על הכלובון הקטן שמשאיר את הזין שלי חסר יכולת לגדול, סורגי הברזל מותירים אותו לחוץ וסגור. 

היא יודעת שככה היא תשאיר אותי מגורה וללא אפשרות לעשות עם זה משהו מלבד לענג ולפנק אותה. אני עושה זאת עד שהיא נרדמת. עכשיו אני מביט בה שוב ואז חוזר לנשק את הישבן שלה, מצמיד את פני לפלחים שלה עד שאני נרדם.

היא יושבת מולי, אני מביט בה והמחשבות שלי רצות לכל הכיוונים. היא מחזיקה כוס קפה ביד ואני מקרב את ההכיסא שלי לידה. אני מזכיר לה את השיחה הקודמת שלנו. היא מחייכת.

"אתה בטוח שאתה מבין למה אתה מכניס את עצמך?", אני עונה שכן אבל עם היסוס קל. "תזכור טוב, אני קובעת את חוקי המשחק והם לא יהיו קלים. אני יודעת שאתה עוד לא יודע את זה אבל אני משחקת הרבה יותר טוב ממך ואני הולכת לשחק בך. אני אביא אותך לנקודה שאולי תרצה להפסיק אבל זה יהיה החוק הראשון, את נקודות היציאה אני אקבע ועד אז אתה עלול לסבול"

אז השנה החלטנו באמת להיות בני חורין (לפחות בחג) ובמקום לחשוב איפה עושים את הסדר ומה צריך להביא או להכין וכל הבלאגן שמסביב אז עלינו על מטוס והעברנו את החג באי יווני. אמנם יחד איתנו היו כמה מאות ישראלים ובחדר במלון יכולנו לצפות בערוץ שתיים אבל בכל זאת חופש. השפה השולטת בכל פינה הייתה עברית ולרגע היה נדמה לי שטסתי לאילת ועוד רגע יגאל שילון ייצא ויגלה לי שזאת מתיחה והצוות שלו שם את כל השלטים ביוונית.

אבל למרות כל אזהרות הלחץ בנתב"ג דווקא היה בסדר ודי מהר מצאתי את עצמי בדיוטי עם האישה וכרטיס אשראי שזה פוטנציאל לאירוע מסוכן במיוחד אבל בסוף הנזק היה סביר....

דווקא שנחתנו המסוע המקומי של המזוודות היה איטי במיוחד והמתח והציפיה עד שכל הכבודה שלנו הגיעה בשלום.

היה כיף. נחנו, טיילנו, אכלנו טוב (אל תגלו לאף אחד שבחו"ל אין מצות ונאלצנו לאכול לחם......). 

עכשיו כבר חזרנו. גם פה מסוע המזוודות לא עבד מהר כל כך אבל הכל הגיע ונשאר לנו עוד קצת חג לעבור. בכל זאת בני חורין זה לתקופה מוגבלת....

אז לפחות נסיים בברכה: לשנה הבאה ב_______ הבנויה (כל אחד ישלים את החסר לפי משאת ליבו.

חג שמח