בלוג להרגעה

כשהייתי ילד אימי שופעת הדדיים היתה נוהגת להכריח אותי לאכול בדרכים לא קונבנציונליות.
היתה לבושה תמיד בשמלה פרחונית עד הברך ומחשוף חושף חריץ עמוק. השדיים שלה היו ארוכים הרבה יותר מהבטן, התאור הפיזי לא משנה כל כך. הדרכים הלא קונבנציונליות בהן היתה מאכילה אותי הקטן חסר האונים מול מימדי גופה המאיימים הם אלה שיצבו את אישיותי הבוגרת.
דוגמא: בוקר ופסט הקטן צריך להגיע לבית הספר. אמא פסט מכינה שוקו חם ולחמניה עם מילוי כלשהו, ילד פסט לא רעב ולאכול בבוקר היה עבורו עונש מהאכזריים ביותר. אמא פסט היתה רודפת אחרי ילד פסט בין כל החדרים עד שדוחקת אותו לפינה שם היתה מצמידה את גופו הקטן אל הקיר ובכח מתון עד בלתי מתון דוחפת לפיו לחמניה ואחריה מכריחה אותו לשתות לגימה מהשוקו כשראשו מוצמד אל הקיר בלי אפשרות תזוזה. ילד פסט היה נענש כל בוקר כמו אווז מפוטם.
זו דוגמא מיני רבות שהיו
עיצוב האישיות מתחיל כבר בחודשים הראשונים לקיומנו וכשיש לך אמא שופעת דדיים שמפעילה עליך כח אגרסיבי וכופה עליך לעשות דברים והופכת אותך ליצור חסר אונים אתה גדל והופך להיות אדם כנוע
אתה נמשך לכפייה ולסיטואציות בהן אתה חסר אונים. במילה אחרת אתה הופך נשלט, בעוד מילה אחרת אתה הופך כנוע, ובמילה אחרת לגמרי אתה הופך עבד.

ילד פסט גדל והפך לעלם צעיר ולא מבין איך זה שלא באה לו האישה שהצליחה להכניע אותו
ואיך זה שהוא המאליכ של השולטים.
ואיך זה שכשהוא רואה אישה עם שדיי ענק ושמלה פרחונית הוא משתוקק לקשור אותה למיטה לקרוע ממנה את הבגדים ולהאכיל אותה שוקו ולחמניה?

חמש בבוקר, הוא קם להכין קפה ומתנדנד לעבר הספה בסלון. הוא שותה את הקפה בעיניים עצומות. לוקח לגימה מרעישה ואז משעין את הראש אחורה, עוצם עיניים, נראה כאילו נרדם ושוב מתעורר ושוב לוקח לגימה רועשת וחוזר חלילה...

מנוחת הלוחם בקפה מסתיימת בראש מושען ועינים עצומות. אבל לא להרבה זמן. ברגע שהקפאין מגיע לנקודה המיוחדת במח יש איתות לגוף שזה הזמן להתעורר, וברגע שהבחור נעמד על הרגליים בא האיתות לאיזור הקיבה וזה שולח אותו לבית הכסא לעוד חצי שעה.
זה ריטואל כזה של סם הקפאין.

לפעמים אני חושב איך היתה נראת התעוררות הבוקר בלי קפה (קפאין) ואם הפלצנים ששותים תה צמחים מצליחים להתעורר ולחרבן באותה יעילות כמו עם קפאין או שהם רק מפליצים.

להגיב בסבלנות וקור רוח לכל מיני אנשים פגומים זו מומחיות אנושית שיש רק לחיות