שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

בין המוח ללב או משהו

מחשבות ושטויות
לפני 9 שעות. 23 בפברואר 2024 בשעה 16:35

דיי. 

אני רוצה אותך ואתה יודע את זה. 

אני רוצה שתחבק אותי, שתזיין אותי, שתעשה בי כרצונך.

אני גם יודעת שאתה קורא את מה שאני כותבת, אבל אתה לא תיתן לי את הסיפוק של לדעת את זה.

אז אתה שולח הודעה,

אני עונה אחרי המון זמן כי אני לא בטוחה מה לענות בכלל.

ואז אתה כבר לא עונה.

וככה חוזר חלילה.

הרגשתי שהתחברנו, אבל באמת. 

שהבנת אותי ואני אותך. 

שהייתה הקשבה. 

אבל עכשיו כבר אין בכלל שיחה. 

זה רק - ״תגידי לי לבוא כבר״ 

ושם זה נגמר. 

אמרת שתיתן לי את הזמן, אבל נראה שזה כבר לא המצב. 

אני מרגישה איך הזמן בשעון החול הולך ונגמר, ואני נחנקת. 

נחנקת כי אני עוד לא שם, 

כי אני צריכה רק עוד כמה נשימות. 

אבל מבחינתך כבר אין בך עניין בי אלא אם אני אגיד לך בוא

אז בראש אני אומרת ״תבוא״ 

ובפועל, אומרת עוד לא. 

כבר אמרתי שאנחנו חתול ועכבר, עד שיום אחד מישהו מאיתנו יתפוס לשני את הזנב. 

 

 

 

 

לפני יום. 22 בפברואר 2024 בשעה 22:13

בא לי להיות הקטנה של מישהו, 

אחת כזאת שמחבקים, שדואגים. 

ועם זאת יודעים שהיא לביאה כשהיא רוצה, 

אבל נותנים לה את המקום ״לנוח״. 

המקום בו היא לא צריכה להילחם ולרגע אחד היא יכולה לנשום עמוק. 

המקום שבו היא מרגישה הכי בטוחה שיש, הכי שקופה ופתוחה. 

איפה שהיא יודעת שיסתכלו עליה ויעריכו אותה כמו שהיא, לא יחפשו לשנות אותה ויאהבו את מה שהיא לא אוהבת בעצמה. 

איפה שהיא תפסיק לנסות לרצות את הסביבה לא כי היא באמת רוצה אלא כי היא מרגישה שהיא לא מספיק טובה. 

איפה שהסימני מתיחה והצלקות זה האזורים שמנשקים רק בגלל שהיא שונאת. 

המקום שבו היא תרגיש שלמה. 

 

לפני שבוע. 12 בפברואר 2024 בשעה 21:26

חתול ועכבר זו מערכת יחסים דיי מעניינת. 

אם מסתכלים עליה במבט לאחור, 

כולנו נראה את טום וג׳רי. 

כל הילדות שלי בנויה על הסדרה הזו. 

וכנראה שבמובן מסוים ומאוד עקיף, 

אני עדיין מושפעת ממנה…אבל לא בכוונה. 

הרי טום מנסה לתפוס את ג׳רי ולא מצליח ולפעמים הגלגל פתאום גם מתהפך. 

ג׳רי רודף אחרי טום וזה לופ אינסופי. 

בקטע קצת מוזר ומעצבן, 

השיחות שלנו הם טום וג׳רי.

ולא בהכרח בפשטות של רדיפה אלא גלגל שמתהפך כל רגע, ולא ברור בכלל מי הרודף. 

עם שילוב של משחקי אגו, ועצבים,

זה ממש מתכון מנצח.

ואמנם אני יודעת לבשל ולאפות אבל זה לא היה לי בתפריט, 

וגם לא ממש חיפשתי לעשות שחזור של הקלאסיקה המוכרת והאהובה. 

אבל נראה לי שהפעם למנה ראשונה, אני אבחר במשהו קצת יותר קל,

וטיפה פחות מסובך.

כי האמת, שזו הייתה המנה הכי קלה להכנה, ואיכשהו גם היא נהרסה. 

(דרך אגב ממש כמו קרם ברולה- 5 מרכיבים פשוטים אבל כל כך קל להרוס את זה, מזל שאני באמת מבינה קצת במטבח ויצא לי מוצלח 😄 ) 

 

לפני שבוע. 10 בפברואר 2024 בשעה 21:47


I'm pessimistic baby
Glass half empty I can't change I
Can't go all the way
Here we go, yea
Alone again
I'm safe and sound, yeah
I'm MIA, yeah
Weight of the world on me, yea
Waiting for the days to be, yea
Better off, better off
Better off if I leave

🌌

 

 

 

 

לפני 3 שבועות. 28 בינואר 2024 בשעה 19:37

לא דיברנו כבר שלושה שבועות, אולי פחות אבל ככה זה מרגיש לי. 

שלושה שבועות שלא דיברנו באמת, כמו שדיברנו לפני.

האשמה על איך שהגלגל הסתובב מוטלת עליי, ואתה בחוכמתך החלטת לסיים את זה כאן. 

אני לא התווכחתי, אני מכבדת את ההחלטה שלך ואת הרצונות שלך גם אם הם לא מקבילים לשלי. 

חשבתי עליך המון מאז, למרות שבכלל לא נפגשנו ואני לא יודעת איך אתה נראה.

אבל אולי זה לטובה כי ככה אני פחות אפגע. 

אני נוסעת המון באזור שלך, ותמיד אני תוהה אם אולי אתה ראית אותי אפילו דרך הרכב ולי אפילו אין מושג. 

רוב הפעמים שחשבתי עליך, נהייתי רטובה

רק מהשיחות שהיו לנו, אוף מה שאתה עושה לי. 

או שלא עושה בעצם… 

אבל הייתי רוצה שתעשה.

לפני 3 שבועות. 28 בינואר 2024 בשעה 19:09

מוזיקת אווירה במהלך סקס 

בעד או נגד? 

 

 

אני אישית מרגישה שאני יותר בעד כי זה נותן לי לשכוח מהמחשבות היום יומיות שלי ונותן לי באמת להירגע ולהשתחרר. 

:) 

לפני 4 שבועות. 26 בינואר 2024 בשעה 23:16

בריחה זה פתרון קל באותו הרגע 

ובדיעבד, הוא הכי קשה. 

אבל לפעמים, אני פשוט לא מוצאת את המילים. 

כי באופן קצת אירוני, התבטאות, מילים ואני…לא הכי חברים. 

תמיד זה משהו שהיה לי קשה. 

להסביר איך ומה אני מרגישה, ואיך להגיד משהו שלא תמיד נעים. 

ולפעמים, אני מרגישה שלברוח יותר קל מלדבר. 

שאם אני אעלם זה לא נורא וגם ככה אף אחד לא ישים לב. 

יעבור כהרף עין. 

ואז אחרי שאני נעלמת, אני מתחילה להתחרט. 

אבל עובר יום, ועוד אחד, ופתאום זה שבוע וגם שבועיים. 

וברגע מסוים אני אומרת די, ואוזרת אומץ לשלוח הודעה כלשהי, כי אני יודעת שזה הכי נכון. ולפגוע או להיעלם זה בכלל לא אני, וזה גם לא מכבד.

וכבוד, אוי כמה שכבוד חשוב לי כי אני יודעת מה זה להיפגע.  

אז אני נלחמת עם עצמי מה לרשום ומה נכון להגיד 

ואיך אני לא פוגעת, למרות שמאוחר מדי בשביל זה.

וגם אחרי שאני אשלח את ההודעה, המצפון ימשיך לאכול אותי.

ולא נותר לי לומר דבר, חוץ מסליחה.  

 

 

לפני חודש. 3 בינואר 2024 בשעה 23:02

ולפעמים, 

רק לפעמים,

כל מה שאני רוצה, 

זה נשיקת לילה טוב על המצח. 

להרגיש מוגנת ובטוחה. 

 

לילה טוב 

לפני חודש. 1 בינואר 2024 בשעה 15:14

אני בן אדם דיי רגוע 

אבל לפעמים, רק לפעמים 

אני מתעצבנת נורא בקלות, כל דבר רק מכעיס אותי יותר 

וקשה לי להירגע מהר 

וקשה לקחת אוויר 

המחשבה של לקחת אוויר ולהירגע מעצבנת אותי אפילו יותר

פתאום לא בא לי כלום, רק את עצמי ושקט 

בא לי הביתה, אבל אני בבית 

וזה מן תחושה מוזרה 

ואני לא מצליחה להבין עם עצמי מה קרה 

למה זה מעצבן אותי מלכתחילה 

למה כל שטות יכולה להדליק אותי מ0 ל100

 

לפני חודש. 31 בדצמבר 2023 בשעה 7:39

זה קשה,
קשה להדחיק משהו שאת יודעת ששם
שחלק ממך.
אז ניסיתי,
פעם ועוד פעם,
תקופה אחרי תקופה,
וכל פעם מחדש אני מוצאת את עצמי מחפשת את עצמי בתוך כל העולם הזה.
אבל זה עדיין קשה.
אולי גם מפחיד.
לצאת ממה שאני מכירה,
מאזור הנוחות.
אבל אולי זה בכלל אזור הנוחות שלי?
כל כך הרבה מחשבות סביב זה,
ואז שוב פעם.
נעלמת, שוכחת ובורחת.