אל

אנחנו עולים על הבמה. את מושכת אותי מהרצועה כמו חיית מחמד. אני נבוך ומבויש, אבל סומך עלייך. את מורידה אותי על הברכיים ונותנת לי לשתות את החלב מקערה. אנשים בקהל מתחילים להתעניין. את מסתכלת עליהם במבט חטוף וחוזרת להתסכל עליי. בבת אחת את לוקחת ממני את הקערה ושופכת את החלב שנשאר על הגוף הכמעט עירום שלי. את מורה לי לקום ומושכת שוב מהרצועה, הפעם אל ספה שהצוות הכין מבעוד מועד. אני מתיישב ונשען לאחור. טיפה אחת של שעווה נוחתת על החזה שלי. ועוד טיפה. השעווה חמה, אבל לא מדי. והטיפות ממשיכות לטפטף על גופי החשוף. השוט שלך פוגע בעוצמה המדוייקת על הזין העומד שלי. ואת עוברת לנר היותר כואב. והטיפות ממשיכות לטפטף, פעם על היד, פעם על החזה, פעם על הבטן ולבסוף על הרגליים. את מורה לי לקום. אנחנו קמים ומתחבקים ויורדים מהבמה