|
|
|
הכל מתהפך
השגרה הופכת לבלגן
ואני מנסה כמיטב יכולתי כדי שהכל ישאר יציב באיזשהיא צורה...
בשבילי, בשבילו...
הוא חייב יציבות או שהוא מתפרק
אני לא לבד בזה
יש לי עוד נפש לדאוג לה
משום מה...
אותי זה מחזק
מגדיל את המשאבים שלי ומחזק אותם
כי אם לא בשבילו אז בשביל מי?
אבל איפה עובר הגבול?
נראה לי שאין אחד כזה...
זה היה אמור להיות שונה
דיאלוג עם עזרה מקצועית
טעיתי....
קשה להם לשמוע אותי מדברת כנארה
להקשיב זה לא בראדר
רק אמא שלי מבינה
והיא... במצב חרא
לפחות עוזרים לה שם...
המחזורי מצב רוח מיני שלי הם הגיוניים לגמרי
הורמונים זה חרא
הדבר האחרון שאמא לילדים תסכים לעשות
זה להתייחס לגבר בוגר כמו אל ילד
כי מאוד ברור לה שעוד ילד היא לא צריכה
אלא גבר בוגר שיעמוד לצידה
ואם אין את זה
אז פשוט לא
אין לי כוח לאף אחד
כולם מאכזבים
כולם פאקינג מאכזבים
מחוסר אכפתיות
מחוסר תשומת לב
מחוסר
למה זה אף פעם לא מספיק?
למה אני תמיד רוצה עוד והם הולכים לישון?
למה הם כל כך עייפים?
מסתבר שמה שזכרתי היה נכון
לעבוד עם ילדים זה פאקינג כיף
באה עם חיוך ויוצאת עם חיוך 😁
שמחה שחזרתי
שמחה שזה קרה ע"פ כל המכשולים בדרך
זה פשוט עושה לי טוב בלב
פיזית.... לא כל כך
אבל בנתיים מחזיקה מעמד
שמחה בשבילי חחחח
מתחילה לעבוד היום,
שנתיים וחצי לא עבדתי בעבודה שלי
גידלתי את הילד שנתיים בבית
נתתי לעצמי זמן להתאפס ולהפסיק לשמוע אותו
עכשיו מתחילה נקרא לזה את "החיים שלי" מחדש
את העצמאות שלי מחדש
מי אני אחרי הכל ובלעדיו
מתגעגעת ממש לעבודה שלי
אבל בלחץ...
מה יהיה עם הכאבים?
איך חן יגיב?
איך אני אגיב?
זה רק יומיים בשבוע, אבל זה בשבילי
רוצה משהו פשוט,
משהו שלא צריך על ההתחלה להילחם עליו....
שדברים הולכים טוב ובלי צרות טוב בעיות...
איך?
מוצאת רק זיונים טובים חחחח
לפחות זה...
https://www.facebook.com/share/r/15kiA76R8F/
לו הייתי גם נותנת לדגדג אותי....
