חיכיתי לך, ידעתי שתבואי, התרגשתי.
דפיקה עדינה בדלת ורק מהעדינות של הנקישה אני מזהה שזו את.
התלבשת כל כך יפה, שמלה שחורה קטנה העוטפת ומדגישה את גופך, גרביון רשת כניגודיות גמורה ללוק הילדה הטובה, כמה אני אוהבת את הניגודיות הזו.
את ילדה, את אישה, את נוכחת, את מתמסרת.
נשיקה קטנה על השפתיים, מהוססת מעט.
אתן לך קצת זמן, אני רוצה לבנות את הציפיה שלך. אבל את בעצם לא יודעת למה לצפות, איך אהיה היום, עדינה ומלטפת או קשוחה ודורשת. זה כל היופי, כל האופציות פתוחות לפנינו, אבל את לא יודעת במה אני אבחר. את לא יודעת שכבר מזמן בחרתי ואני רק מחכה לך.
אנחנו רוקדות קרוב, תנועותייך מזמינות כל כך שאפילו אני עם האיפוק פלדה שלי לא מצליחה להחזיק מעמד. מעבירה את ידי בשיערך ובתנועה אחת חדה תופסת אותך חזק ומצמידה את צווארך לשפתיי. העור שלך בוער את נאנחת ואני מרגישה את הנשימות שלך הולכות ומתעצמות. משחררת אותך מאחיזה רק כדי, לתפוס את הפטמה הקטנה והמושלמת שלך בחוזקה, את לא זזה עד שארשה לך. אין לי כל כוונה לתת לך לנוע, העולם שלך כרגע הוא כל מה שנמצא בטווח היד שלי. לאט לאט אני מרימה את השמלה שלך כדי לחשוף את התחת עליו חלמתי כבר מזמן. אני מורידה אותך לרצפה ואת קשובה כל כך לכל תנועה, אני אפילו לא צריכה לדבר ואת עושה בדיוק מה שמצופה ממך, נעמדת על ארבע עם תחת זקור לפניי. כף ידי כבר באויר ואני מפליקה לך בדיוק מושלם, שוב ושוב.
היום ויתרתי על התחתונים, לא רציתי שמשהו יפריע לי. אני מתיישבת מולך בפיסוק ועוד לפני שהספקתי להגיד לך, את בין הרגליים שלי מחכה ורק לוחשת "אפשר, בבקשה?"
איך אוכל לסרב לך? והפנים שלך כבר עמוק בין רגליי, הלשון שלך חמה ורטובה והיא בדיוק בקצב הנכון, ופתאום את כבר לא מהססת ולו לרגע, את מתמסרת לטעם ולמיצים שלי ולא יודעת שובע. הגוף שלי רוטט מהמגע שלך ואת שואלת שוב "אפשר גם אצבע?", כן כן אפשר, הרווחת את זה ביושר עם הלשון שלך. ואני מתפוצצת לאלף חתיכות, מרטיבה את הפנים ואת החזה הקטן שלך תוך כדי.
את מחייכת, חיוך של מנצחים, ככה נפלו אימפריות.