הצד האפל של הירח

אומנות המלחמה

שדה קטל לתשוקה 

גשם העולה מאדמה אל השמיים

מילים של אהבה

דברי שנאה וכעס

ורק השתיקה הייתה אמת 

האם דג רואה אוויר ולא רואה מים כמו שהאדם אינו מבחין באוויר אבל רואה את המים ?

למי שנועד לעוף השמיים הופכים לכלוב

למי שנועד לשחות האוקיינוס הופך לאקווריום 

למי שנועד לברוח המרחבים הופכים לכלוב

למי שנולד כדי להיות עצמו , הוא האויב הכי גדול שלו

ריקוד הטנגו של צעד קדימה ושניים אחורה . עוד מעט השמלה הזאת תקרע .

בחיים גם מבעיטה בתחת יש תנועת התקדמות .

השעות האלה שמספיק שקט מסביב כדי לשמוע את עצמך . רגע לפני ששוב הכל מתחיל . מחשבות מתערבבות עם זיכרונות וחלומות בהקיץ . העשן הוא הקטליזטור של הרגשות והאש תמיד הכלי . כמו בבדיחה הישנה ההיא על נרקומן - ההבדל בין גן עדן לגיהנום זה איפה נמצאת המצית . 

עדיין חושך ואותו מבקעים צייוצי הציפורים הראשונות שקמו .

הצפריר שחודר דרך החלון הפתוח נושא בתוכו זר של פרחי אביב .

תכף יחל ההנץ ויום חדש יהפוך את אתמול לעבר .

הריח שלה עדיין ספוג בסדינים ודמותה מתעקשת להישאר בזיכרון . זאת כנראה סיבה שער בתוך כל זה וזה מעיר אותי .

״להתראות נעורים . שלום אהבה .״

איך נלחמים במשך היום בשדים שעזרו להירדם בלילה ?

ובזירה אדם שפוי שמתחזה למטורף ופסיכופט שמדמה אדם רגיל . מלכוד 22 מי ינצח מי יפסיד , ואין פה מאבק . והם בכלל אותו אחד שרק רוצה שלווה רק בדרכו שלו .

אלף תירוצים ללכת , אבל כנראה נתתי סיבה טובה אחת להישאר . 

מיליון מילים אמרו שבועה , ומעשה אחד שמבטל הכל .

המוני אנשים נסחפים עם זרם המטריקס , ואחדים שוחים עם החיים .

זה נראה כאילו הזמן שלך עוד יגיע , בסוף הוא רק חולף .

זה הרגיש כאילו המגע שלך אמיתי , בסוף זה הריח שעוטף אותי .

וזה השאיר טעם של עוד למרות הכל

הקוסם אומר את מילות הקסם ומניף את השרביט . 

המגע של מטה הקסמים מלווה באפקטים קוליים וזיקוקים .

והופ הקסם קרה , ואת יודעת שזה לא באמת . רק מסך עשן ומראות . שאי אפשר לנסר אנשים לחציים או להעביר דרכם חרבות . יודעת שזה קורה רק בעיניך ולא במציאות , ועוד מעט המופע יגמר והמסך ירד על ההצגה . ותחלחל ההבנה שלא היית השחקנית הרשית בהצגה , גם לא הקוסם עצמו , הקהל בדרך הביתה יזכור את הקסם .

פתית שלג נח תחת קרני השמש על שפת המצוק .

משוב רוח של תקווה מפתה אותו להצטרף אליו . להצטרף אליו לטעום מהחופש האמיתי ולראות עולם . להגשים את עצמו .

הפתית שלג החליט לקחת סיכון וקפץ אל גורלו .

הוא התגלגל ברוח ופתיתי שלג נוספים נדבקו אליו עד שנהיו לגוש כבד מדי בשביל הרוח לשאת .

הכדור שלג נחת על המדרון והחל להתגלגל . והמסה הלכה וגדלה ובתוכה הפתית שלג שהתחיל את כל הסאגה הזאת . והוא כבר לא עצמו , חלק מתוך משהו גדול יותר שאין לו עליו שליטה . גוף שהלך וגדל , והאיץ לתוך מה שבסוף יעצור אותו .

פתית שלג עכשיו טס במהירות קרני השמש אל סוף בלתי נמנע . כמו גל שמתרסק על החוף ורק מספיק ללחוש שלא לדאוג , יבוא אחד אחריו .