מה שטוב בשבילך

אז מה הגבולות שלך? אני שואלת אותו והוא מסתכל עליי מבולבל, מצד אחד הוא רוצה להיות כנה ולהגיד ומהצד השני הוא רוצה לרצות.. ומה אם הגבולות שלנו מתנגשים?

אז מתחיל קרב מוחות שמנסה לגשש על הגבולות שלי, מלווה בצליל ההקלה בכל גבול שהוא משותף וכשהם נגמרים הוא חייב להשלים את שלו...

הוא מגמגם שהוא אומר את הגבולות שלו ואני כמו המלכה הרחומה שאני עוצרת את השיחה ומסבירה.

גבולות נועדו לשמור עלינו חופשיים ביניהם ואין דבר בעיני כזה שגבול יחצה מבלי בקשה מפורשת שלו ושיח מקדים.

גבולות מגדירים ביטחון ואמון ובלעדיהם לא יכולה להתקיים שליטה.. ולא.. אי אפשר לוותר עליהם או ללמוד תוך כדי תנועה.

בכל בוקר, קצת אחרי שמתעוררים הנשלט מחמד שולח לי בוקר טוב, התחלה מצוינת לעוד בוקר שבו הוא זוכר בדיוק למי הוא שייך.

בוקר אחד הקדמתי אותו, הוא קם מאוחר וכשהתעורר חיכתה לו הודעת בוקר טוב ממני.. קיבלתי בחזרה תשובה מבוהלת, הוא הניח שאני כועסת או שחושבת ששכח ומיהר להתנצל..

הודעת בוקר טוב היא קריטית לנשלט, היא מזכירה לו בכל בוקר את המלכה שהוא סוגד לה ואת משמעותה בחייו, אבל מותר לו מידי פעם לדעת שגם היא חושבת עליו.

ואולי אתה לא בשבילי

ואולי אני לא בשבילך

ואולי אני מחכה לשווא

ואולי אתה בדרך

ואולי לעולם לא נדע

ואולי לא נצטרך לדעת

ואולי נצא מהפלונטר הזה

ואולי נשאר בו לעד

ואולי אתה שלי

ואולי של אחרת 

ואולי אתה זמני בחיי

ואולי פה להשאר 

ואולי תתמסר אליי מיד

ואולי תתמרד

ואולי תפרוץ איתי גבולות

ואולי נשאר בתוך המסגרת

ואולי גם אתה מחכה לי שם בחוץ עד שניפגש..

אולי תגיע כבר?

אני לנשלט חדש ששלח תמונה ראשונה: אתה חמוד!

הנשלט החמוד: חמוד אומרים לכלב

אני: נו ו..

(דמיינו שיש פה תמונה של כלבלב מקשקש בזנב🐕‍🦺)

אני מקבלת מלא פניות שרוצות לקנות לי דברים.. מתנות, מנוי ושלל הפתעות..

אני לא בחורה של מתנות.. המחווה הכי מושלמת שאפשר להביא לי זה במקסימום לאפה שווארמה..

אז די להציע 

אחד התחביבים שלי לענישה אכזרית במיוחד הוא להשמיע במשך רבע שעה שיר בריפיט לנשלט הקשור..

למשל זה:

כששיתפתי את זה עם מישהו הוא אמר לי שזה אכזרי מידי... מה אתם חושבים?

הנשלטים סוגדים למלכות, נשמע כמו עובדה מוגמרת לא?

מעצם היותה מלכה חזקה, עוצמתית, נחושה ואצילית הנשלטים נופלים שדודים לרגליה.. רגע, לא? זה לא עובד ככה? 

הנשלט הראשון שלי היה בחור צעיר ומפוחד שהיה כמהה לסדר בחייו, הוא היה בתחילת הקרירה, עוד לא מצא את מקומו בעולם, אבוד שצריך פנס לדרך, השיחות שלנו היו עמוקות ומשמעותיות והדבר היחיד שהזכיר שאנחנו בקשר שליטה היה שאני קראתי בשמו והוא קרא לי המלכה.

חששתי מאוד במפגש שכל שיחות העומק יצרו בנינו היררכיה שיוונית, שיהיה קשה לשלוט באדם ששיתפתי אותו במעמקי ליבי,

ואז הגעתי לפגישה.

העיניים שלו נצצו, הוא חיכה לי, התרגש ויותר מכל ליבו הלם מבעד לחזה, את הדופק ראיתי מרחוק, מהרגע הראשון היה ברור שהוא הנשלט, שהוא מקבל את מרותי וליבו אישר, השיחות, הקרבה והקשר שנוצר גרם לו לסגוד, להעריץ ולאהוב את המלכה שלו והוציא אותנו לדרך בטוחה יותר.

מאז, אני מתחילה כל קשר בללמוד את הנשלט, אבל לתת לו גם להכיר אותי מתחת לתואר, חשיפה מבוקרת למלכה שהוא הולך להעריץ.

קיבלתי הודעה מבחור שיצאנו מזמן לדייט ורבע, "פנויה לשעה?" בלי שלום או מה נשמע, ככה אחרי שבועות שלא דיברנו הוא הרגיש שככה נכון לו לפנות אליי,

הצינית שבי חשבה מיד על תגובה עוקצנית שכוללת כמובן תעריף בתוספת מע"מ, אבל השולטת שבי ראתה הזדמנות לחנך,

"אתה בד"כ נוטה לתזמן את המפגשים שלך?" כתבתי לו בחזרה,

"חחחח" הוא החזיר לי 

"אני מאוד שמחה שהצלחתי לשעשע, אבל נראה לי שפרגנת לעצמך איזו שלושת רבעי שעה שלא ברור לי איך נמלא כי זה לא שמעניין אותך מה שלומי, אחרת זו הייתה השאלה הראשונה אחרי שלום"

"למה ככה?" הוא נעלב.. 

"כי אני לא פיצה ולא מזמינים אותי בהודעה ובטח לא בניסוח כזה"

ההמשך היה מנומס, בכל זאת הבחור אולי חסר טאקט אבל מבין עניין אבל המסר עבר,

והלוואי שיעבור לכל מי שקורא אותי כעת, לא משנה מה מטרת הפניה, תמיד כדאי להתחיל בשלום.

זה היה מהימים האלו שהכל הלך הפוך, כלום לא הסתדר, אף חתיכה בפאזל לא התחברה ומצאתי את עצמי שרועה על הספה חסרת אנרגיות.

דווקא אז קראתי לו אליי, תוך חצי שעה הוא התייצב עם עינים נוצצות.

הוא יודע את מקומו מיד הוריד את נעלי ועיסה את רגלי הכאובות, הוא לא הוריד ממני את המבט כמו שאני אוהבת, קשר עין ומבט מעריץ.

הרגליים שלי נחו עליו כשהוא סיים לטפל בכאב, עכשיו הנפש מטופלת, שלי ושלו, נמצאים ככה ברגע, כל אחד במקומו,

אני נעמדת בבת אחת והוא נעמד על ברכיו מולי, העברתי יד בשיער שלו, ספק מלטפת, ספק מושכת, "נשלט טוב שלי, היום אתה ראוי למלכה שלך"

משכתי אותו בבת אחת למעלה אליי לנשיקה ארוכה, לפעמים זה כל מה שצריך ביום כזה, נשלט טוב ליום רע

אני סוגד לך המלכה,

הוא כותב לי על הבוקר ואני לא עונה.

את המלכה שלי ואין לי אחרת הוא מוסיף ואני ממשיכה לא לענות.

אני לא מרוצה ממנו כבר כמה זמן, הוא מסתפק במועט, לא שואף לצמוח ולהתפתח, צייתן, סוגד אך לא שולט בחייו.. אני מחבקת, מעודדת, מצליפה, אבל הוא בבינוניות שלו נמצא.

והוא סוגד לי, אני יודעת ומרגישה, אבל לשלוט בו בלי שהוא שולט בעצמו מרגיש לי כמו מעגל שלא נסגר.

הנשלטים שלי צעירים ממני, כאלו שזקוקים ליד מכוונת, לחינוך המדויק, לחיבוק שיתן להם להיות אור בעולם, אבל הוא מתעקש להשאר במקום, לא מרוצה משום דבר מלבדי.

זה לא מספיק לסגוד למלכה, אתה חייב קודם כל לשלוט בחייך או לפחות לרצות להיות בעידודי הגרסא הכי טובה שלך.