מה שטוב בשבילך

עושה לעצמי רשימה של כל הדברים שמזכירים לי שאני עדיין מגניבה (כן זה משפט שרק זקנים ירשמו, סתמו😜)

לאחרונה נפתחתי לאפשרות הזמנית בנסיבות מסוימות לאכילת שווארמה בצלחת

אני לא חוששת לטעום טעמי גלידה חדשים

אני תמיד אהיה האחרונה שמתעייפת כשיוצאים לרקוד (אבל יו! 3 בלילה.. זקנים)

אני הכי צעירה בחד"כ שלי בשעות מסוימות

נתתי למישהו להצליף בי והוא אפילו שרד לספר (עדיין לא נשלטת נודניקים, אבל זה כיף שאתם ממשיכים לנסות)

מכירה אנשים בבר ואחרי חצי שעה זה נראה שמכירים חיים שלמים

מחבקת חייל חתיך שחזר מהמלחמה ממש כמו בגיל 18

מצליחה לקלוע סל גם ממרומי 150 (וקצת) בלי שיתפס לי הגב

אז תכף מזל טוב לי, אין לי מושג איך גדלתי ככה

פעם ראשונה שלי😊

ספרו לי למה לצפות ונשמח להכיר א.נשים נחמדים שהולכים

העינים שלך

שמגלות לי הכל

את הנפש היפה

את הזיכרונות הכואבים 

את הרגישות המוחבאת

את ההגנות שאספת בדרך

את הלב הפועם שבך

מספיק להביט בלי מילה

מספיק מבט שאתה מחזיר אליי

והיופי הפנימי מקרין החוצה מיד

יכולה להביט בך

יפה כמו שאתה

היה לו גבול ברור, גברים מחוץ לתחום, לא להרגיש, לא לגעת, לא לטעום.. 

אבל כשהוא היה חרמן, הגבול הזה התעופף לו מהחלון, פתאום זה היה בסדר לחשוב על זה, לפנטז על זה ולהתנסות..

אבל מה אתם חושבים שיקרה דקה אחרי שנממש את הפנטזיה שמדליקה אותו רקקקק כשהוא חרמן? מתכון מוצלח במיוחד לדרופ לא נעים במיוחד

פנטזיה כשמה כן היא, יכולה להשאר פנטזיה ולא בהכרח חייבת לפגוש במציאות, מותר לדמיין איך אתה מלקק זין (ובמציאות ללקק סטרפאון), מותר לרצות להיחדר (ובמציאות להחדיר פלאג או דילדו) ומותר גם לבחון את הפנטזיה במציאות בהדרגה (כמו מגע פיזי שאינו מיני או נשיקה עם גבר בידיעה שזה לא יוביל לשום מקום)

אבל לשולטת יש תפקיד חשוב לשמור על הגבול של הנשלט בזמן שהוא חרמן והמח לא בדיוק חושב כמו שצריך..

גבול הוא גבול ובדיוק כמו שאנחנו שומרים על שלנו, חשוב לשמור גם על הגבולות של הנשלט.

יותר מידי הודעות שקיבלתי שמאשימות אותי באפליית הצד השני (איך את יודעת אם לא ניסית?)

אז הנה הסיפור של איך הבנתי שאני לא נשלטת וגם לא מתחלפת ודווקא מלכה לא רעה🤪

יום אחד לפני הרבה מאוד זמן הגעתי לממלכה קסומה בשם הדאנגן.. הייתי בחורה צעירה ויפה (היום רק יפה) שגילתה עולם, האנשים היו נאים בעיני (חוץ מאלו שלא, אבל בסהכ סבבה) ורקדתי את עצמי לדעת..

באיזשהו שלב התעייפתי והתיישבתי על אחת הכורסאות, הגיע נשלט חביב שאני זוכרת אותו עם הילה מעל הראש והציע לי מאסג ברגלים ומאז הכל נראה לי כל כך טבעי...

ואז ביקשתי ממישהו שיצליף בי וברגע שחטפתי לו את החגורה וכמעט העפתי לו סטירה בעדינות הידועה שלי הבנתי שנשלטת אני לא.

עדיין לא השתכנעתם? איזה באסה.. נגמר, תבואו מחר.

אל תזוז

כנוע

עכשיו אתה כולך שלי

הידים קשורות מעל ראשך

הרגליים מודבקות למיטה בפיסוק 

על הפה סלוטיפ שחור ורחב 

כמה שאתה יפה ככה

מולי

תמיד הייתי מאמינה גדולה במה שצריך לקרות קורה ולא מעט פעמים בחיי קיבלתי אישור שיש דברים שכנראה אין לנו שליטה עליהם (אוי האימה!)

אנשים נכנסים לחיינו, חלקם נשארים לחוויה אחת בודדת, חלקם מלווים אותנו תקופה וחלקם נחרטים על הלב, אבל כל אחד מהם בא ללמד אותנו שיעור, ללמד אותנו עוד קצת על עצמנו.

לפני הרבה זמן יצאתי לדייט מהגיהינום, ניסיתי בכל הכוח לנסות להפיק את המיטב מהדייט החד פעמי הזה ולא הצלחתי, הרגשתי תסכול, כשהוא הציע להתקפל הרגשתי הקלה, ימים אחכ ניסיתי להבין מה למדתי ולא מצאתי, התסכול גבר ואז בהחלטה מהירה החלטתי לשחרר ולא לחפש, אולי לא כל חוויה חייבת להיות שיעור.

ואז הכרתי בחור אחר שלא הייתי סגורה על ההתאמה ביננו ואיכשהו השיחה הגיעה לדייט ההוא, התחלנו לדבר על חוסר התאמה ומשם נולד דיון שלם ואם לפני זה לא היה לנו הרבה נושאים משותפים, פתאום מערב אחד לא מוצלח נולדה לה חוויה אחרת, חיובית יותר.

אז בפעם הבאה שאתם פוגשים בחוויה פחות טובה, חפשו את השיעור ואם לא תמצאו הוא כנראה ימצא אתכם בעצמו.

"מה נהיה ממני" הוא לוחש לעצמו בשקט, קצת מקווה שלא אשמע, אבל אני שומעת, יורדת אליו לרצפה, העינים שלו נוצצות מדמעות, מחבקת חזק ככה על הרצפה, הוא מתחפר בצווארי ודמעה בודדת נוחתת לי על הגב

כמה דקות קודם לכן הוא היה על 4, ספר בקול 3 הצלפות בחגורה האהובה עליו, אבל הפעם זה היה יותר מידי, כל התקופה האחרונה, כל האי ודאות בנינו, הקשיים המשפחתיים ומעל הכל ספקות, יותר מידי ספקות.

רגע לפני ההצלפה הרביעית הגוף שלו התכווץ, הנחתי את החגורה והתקרבתי אליו, פנים מול פנים, מבט אל מול מבט והדמעות זרמו מעצמן.

הבכי שיחרר אותו, הוא נתן לדמעות לצאת, חיבק את הילד שבתוכו שכל כך רצה להשתחרר ולרגע אחד נבהל, התרומם מהמיטה וירד לרצפה.

הדמעה שנחתה לי על הגב הייתה האחרונה, הוא אסף את עצמו, אבל לא הפסיק לחבק, אח"כ הוא סיפר לי שהוא הרגיש מוגן וחשוף, מבוהל ומשוחרר בו זמנית, קמנו יחד מהרצפה, פתחנו בקבוק בירה וראינו סרט שאני לא זוכרת, הראש שלי היה על החזה שלו, עכשיו הגיע הזמן שלי להיות מוגנת וחשופה מולו.

אני רואה אותך

כמו שאתה

שלם

יפה מבפנים

עם החולשות

עם המכות

עם כל מה שאתה מחזיק

אני רואה פשוט

אותך

לסגת?

להשאר במקום?

להרים דגל לבן שישחרר אותי?

אבל זה לא אני, 

אני לא נכנעת בקלות

אני לוחמת

לא מוותרת

לא עושה הנחות

משלמת עם ריבית על טעויות 

ובסוף

מנצחת תמיד