חוויותיה של ביזארית

הסשן מתקדם
אני מרגישה יותר טוב פיזית
ובאותה נשימה אני נכנסת לספייס שלי
השיחות במטבחון / סלון הן למעשה המקום שבו אני יורדת למטה
למרות שאני כבר וותיקה
וגם עוד מעט בת 30 עבורי להגיד שיש לי שילשול זה דבר שממש מביל אותי
זה הספייס שלי
זה המקום הנמוך
וזה המקום שאיתו אני מתמודדת בכל סשן

חיבוק לעצמי

הכניסה לספייס עבורי היא כמו לצעוד מעבר לקו דימיוני
היא מקום מאד קטן של ילדה שכבר לא קטנה
הצעד מעבר לקו עובר בכאב שלוקח אותי למקומות הכי קטנים
הכי אינטימיים
ואז כשאני צועדת מעבר לקו הכאב כבר לא משנה
כי אני לא באמת קטנה
אני קטנה כלפי חוץ אבל פנימה אני במקום של ריחוף
מקום ששום אלכוהול לא ייקח אותי אליו
אפילו הסקס הכי טוב לבדו לא יעביר אותי לעוצמה כזו מעבר לקו
למקום שבו אני שקועה רק בעצמי ורואה את עצמי הכי גדולה הכי יפה הכי טובה הכי חזקה 
אפילו שאני בדיוק במקום הכי הפוך

בחרתי בהכי קשה עבורי להיום
ובחרתי באתגר שלי
מתחילה את הבוקר במקלחת בעצם זו השניה כי התקלחתי גם מוקדם מוקדם
אן מצטרפת 
הלן בדיוק יצאה
תור שכזה
לרגע עוצרת , יש לי קקי אומרת לאן
אז תעשי גם ככה זה בטח מיים
משתופפת ועושה את שלי מול אן 
יוצאת  מתנגבת הייטב
מסמנת את הבחירה שלי ולובשת תחתונים ורודים
אן בחרה היום בסיר וברור לי שיהיה לה קל יותר
שיחת סלון
מריה מראה את הבחירות של כולן
היא לבושה בטיטול וחולצה 
גם הלן בחרה בטיטול
לורה כמוני בתחתונים
דיאן הבריטית שהצטרפה הפעם לבושה הבוקר בבגדים רגילים
אני צוחקת איתה שחזיה זה לא חובה והיא רק אומרת שזה נוח לה ככה
מודה שקאפ E באמת נשמע לי יותר נוח עם חזיה 
מסיימות את השיחה
אני קצת רעבה ולוקחת שני בסיקווטים ולידם תמיסמת מלחים וסוכר 
דווקא טעים הדבר הזה ............
עוד רגע ואני צריכה
אבל דווקא פיפי, עושה בפינה אבל בתחתונים ומייד מחליפה..........
זה דווקא מצחיק את מריה

קצת אחרי חצות
נרדמת
אן במיטה לצידי
כואבת 
מתעוררת ב 3 לפנות בוקר וטסה להתפנות
הכל נוזל ממני ותוך 2 דקות אני כבר חזרה במיטה
הלן צועדת במסדרון קוראת בשמה אך היא בשלה ואני מבינה בדיוק לאן
עוד 3 דקות והיא עוברת בחזרות בחדר שלנו
הכל בסדר היא אומרת וחוזרת לחדרה
מנסה לחזור לישון אבל הגוף אומר אחרת
האם השיא עוד לפני

ישבנו כולנו בסלון
לרגע היה לי יותר קל , הכאב שקע בתוכי או שהספייס היה כל כך חזק
וברגע הבא הבנתי שזה עכשיו
מחפשת סיר ומוצאת אחד בצבע תכלת
מתורקנת לגמרי מרגישה כמו ילדה
אן מייללת קצת על כאבי הבטן
כל אחת משתפת קצת באיך שהיא מרגישה ולא רק בחלק הפיזי אלא במה שעומד עמוק בפנים
אן מחבקת אותי ואני רואה שזה מרגיז את מריה 
אני מסמנת לאן שעדיף לשחרר קצת את החיבוק
כל אחת משתפת בתחושות
לורה קמה בריצה לשירותים
אני מביטה בה 
אני גם מתחילה להרגיש שוב את הלחץ
היא חוזרת אחרי 2 דקות
ואני קמה שוב ומתישבת על סיר
זה ממש נוזלי 
קמה מנגבת 
אן מורחת לי משחה
ממשיכות לשוחח
וברגע אחד אני מבינה שזה עכשיו
קמה שוב וממלאה את הסיר שרק נשטף  לפני כמה דקות
המבטים של כולן והמבוכה שלי
אן שוב מטפלת בי
אני מרגישה יותר טוב לפחות לקצת
מריה מזכירה לכולן שמחר כל אחת צריכה לבחור ביגוד שונה

אני מחכה כבר לרגע
אני מחכה כבר לרגע שהכאב יתחיל להיות נשלטת
אן רואה אותי
היא בוכה בשבילי ומחבקת
אני מקנאה בה כשהיא משלשלת בתחתונים
היא בחרה את התחתונים להיום
אני מנקה אותה
מביטה בה ומחבקת אחרי שניקית ומרחתי לה משחה מרגיעה
היא מחבקת בחזרה 
אני בחרתי בסיר יש בו אינטימיות חזקה
בחדר ממול מריה ממלאה סיר
זה מרגישה אינטימי
אני בספייס עוצמתי עם כאב בטן והמון אהבה עצמית

עברתי לילה יחסית שקט
והעיקר בלי הקאות בלי הצרבת הנוראית
הבטן לעומת זאת מאד כואבת
התכווציות שלא נגמרות
ב 4 התעוררתי עם הרגשה מוזרה
הבטן עדיין כאבה אבל הכאב נדד מעט
דקה אחרי ואני בטיסה לשירותים
זה התחיל
החדר של אן ושלי בקומה העליונה
ניגשת ומתברר לי שהם תפוסים
מישהי בפנים
אחרי 2 דקות של קיפצוצים שלי ממש כמו בסרטים הלנה יוצאת
אני נכנסת 
זהו זה עכשיו זו הדלת האחורית שלי
לחזור לישון כבר לא חזרתי
עוד ריצה אחת ועוד אחת מאוחר יותר

ועכשיו צריכה לשאול את עצמי
במה לבחור
בגדים מלאים
תחתונים
טיטול
סיר
מה נכון לי
מה ירגיש לי הכי נכון היום
תהיות של בוקר
כשאני עוד בפיז'מה והבטן ממש כואבת לי

אן ניגשת
היא יודעת שכואב לי
אני יודעת שגם היא כואבת
היא מחבקת
אני מחבקת
החיוך הקטן שלה עושה לי טוב בלבד ובבטן
אפילו שקשה 
אני שמחה שהיא כאן לצידי
כואבת אותה והיא אותי

( נכתב עוד אתמול בערב אבל לא היה לי כח להעלות )

ערב
יושבות ביחד
קנקן משקה אלקטרוליטי במרכז הסלון
2 דליים עוד באיזור 
אבל בפועל כבר אף אחת לא הקיאה הרבה זמן
שיחה נעימה
נורה בוכה מכאבי בטן
למען האמת גמני
לאט בוכה אבל מאד כואבת
אן מחבקת אותי
להיות זוג זה קצת שונה
אני מביטה באן
היא קמה לרגע
את שוב מקיאה אני שואלת
היא לא מקיאה אבל מחזיקה את הבטן
גם לה מתחיל לכואב

אולי די

טוב בעצם לוקחת אחריות

אני כל כך למטה שמכאן אפשר רק לעלות
כבר שעתיים לא היקאתי
אבל הבטן כל כך כואבת
והדמעות שעולות הן לא דמעות של כאב פיזי
הן דמעות של הילדה הקטנה שאני חוזרת להיות
של הכאבים היותר גדולים שלי
וככל שהספייס ניצב לפני גדול יותר 
כך הבטן כואבת יותר