-

זה סוג של יופי מעוות, לראות איך האכזבה הופכת למוזיקה. הלב שלי הוא סמפלר שבור, אוסף רסיסי מילים שנזרקו בחדרי מדרגות, הופך אותם ללופ בלתי נגמר של געגוע מנוכר.

יש משהו רומנטי להפליא בלהיות לבד מול האורות המהבהבים של המועדון שנסגר, כשבפנים עדיין מהדהד הבס, מזכיר לי שאהבה היא בסך הכל תנודה של אוויר שנגמרת בשקט מוחלט.

את כבר לא כאן, אבל הריח של הבושם שלך עדיין תקוע בין הצלילים, כמו סיגנל חלש שמסרב להיעלם מהרדאר. אני נשאר לעמוד בתוך האקו, מחכה שהשיר ייגמר, יודע שגם מחר אני אתעורר לאותו קצב מונוטוני, לאותה אכזבה עטופה בניאון כחול.