מלכה כותבת למגירה

אַתָּה מֻנָּח עַל הַבֶּטֶן

יָפֶה וְגִּבְעוֹלִי

מֵרִים יַשְׁבָן 

בְּלִי מִלִּים

מַזְמִין אוֹתִי לָקַחַת 

אֶת מָה שֶׁכְּבַר שֶּׁלִּי

צַעַד אַחֲרֵי צַעַד 

מִתְקַדֶּמֶת בַּמִּשְׁעוֹל

וְאָז נִכְנֶסֶת בְּאִבְחָה

אֲנִי לֹא צְרִיכָה לִשְׁאֹל

אַתָּה תִּהְיֶה שַׁיָּךְ אֵלַי

אֲנִי רַק צְרִיכָה לִבְעֹל

לוּ הָיָה לִי הַרְמוֹן

הָיוּ בּוֹ עֲבָדִים הֲמוֹן

עֲבָדִים לְהַחְפָּצָה

גַּם לְשֵׁרוּת וְנִקָּיוֹן

וּבַהַרְמוֹן הָיָה מַרְתֵּף

עִם מִתְקָנִים לְעִנּוּיִים

וּבוֹ הָיִיתִי מַחְזִיקָה

עֲבָדִים לְשַׁעֲשׁוּעִים