זה היה לילה חורפי אופייני בכלוב, והחדר ״זונה עם זין״ שגשג כהרגלו וצבר משתתפים.
ככל שהשעות קטנו אנשים רבים מילאו את האתר בתקווה כלשהי למצוא נחמה במקום המשווה לך תחושת חברתית, ואולי גם לתת מזור לתשוקותיהם המיניות שכבר כמעט ויתרו עליהן.
מחשבות חוזרות ונשנות פקדו את מוחן, על חיים מבוזבזים, על חיפוש לא רציני אחר אהבה, על פוטנציאל לא ממומש, ושאם יקדישו רק עוד שתי דקות אולי כבר תגיע סוף סוף ההודעה לה חיכו, האור האדום יהבהב, המוח יפריש את הורמון העונג, ובחורה מנומסת תציג את עצמה בהוספת קריצה אירונית על משהו שכתבת בפרופיל ביום ההוא ששכנעת את עצמך שכדאי לשדרג את הפרופיל על מנת לשדר אטרקטיביות.
אבל ההודעה לא הגיעה, והדקות המשיכו לחלוף ואיתן גם התקווה, ״עוד לילה בזבזתי על המתנה באתר נלוז״, תחשוב לעצמך כשתתעטף בשמיכה המחממת את הגוף אבל לא את התחושה המאכלת מבפנים שצברת בערב שהפך ללילה שהפך ללילה מאוחר שהפך לטיפה שהצטרפה לים הלילות שבזבת בהמתנה באתר נלוז
ולמה הן לא הביטו בי? האם הן לא מעריכות בחור טוב? האם לא מזהות רגישות מהי? חוכמה מהי? האם הן מתביישות? האם הן לא מאפשרות לעצמן בחור ראוי משום שאבא שלהן לא העריך אותן והראה להן אהבה כשגידל אותן וזו גם הסיבה שמצאו עצמן באתר שכזה?
מה אתה עושה באתר שכזה?
האם זה בגלל שאמא שלך לא העריכה אותך והראת לך אהבה כשגדלה אותך? האם אתה והן למעשה שווים באשמה כי גם אותן וגם אותך החיים הובילו לאתר שכזה תוך התנהגות פסיבית אבל גם שומרים לעצמם זכות להתלונן שאינכם מקבלים הצעה הולמת מאדם אטרקטיבי לפחות כמוכם?
נשארת אתה והחושך, ובחושך אין את האורות הצבעוניים של האותיות של האנשים שבחרו פונט בצבע, וגם הם חזרו שוב להיות בני אדם ששוכבים בחושך. ובחושך אין חדרים משעשעים שנותנים לך תחושה מוצדקת להתנשא כמו ״זונה עם זין״ .
בחושך יש רק את החדר שאתה נמצא בו, ובאיזשהו מקום הוא דומה לפרופיל שלך, גם אותו עצבת בדמות שאתה רואה את עצמך או לפחות רוצה לראות את עצמך, ויום אחד תכנס מישהי לחדר הזה ואתה תחשוב לעצמך עכשיו היא עוד יותר מכירה אותי ועד כמה אני, אני.
אבל הפרופיל כרגע לא עומד לזכותך והחדר החשוך לא מגלה עכשיו למישהי עד כמה אתה, אתה.
נשארת אתה, וכל האני ההם שהמצאת, וכל אחד בודד יותר מהשני.