בצלים או עוגות

כן. אני יודע שזה מטריאושקה אבל ככה אני רגיל לקרוא לזה מגיל 0.

הפוסט הבא הוא פרק ב של סאבית שלי ושל אלוהים. 

אחרי שבטעות משכתי ממנה את הגופייה יחד עם חולצת ה ב'.
עדי נשארה מולי בחזייה להפתעת שנינו. היא מייד הורידה את הידיים וניסתה להסתיר את עצמה בעזרתן. "לא תכננתי שזה יקרה, אבל גם לא אמרתי לך שמותר לך להוריד ידיים" אמרתי. אני מצתערת, נבהלתי היא אמרה ומייד הרימה את הידיים. ראיתי שהיא מאוד לחוצה ומאוד רוצה. את תמיד יכולה לעצור הזכרתי. אבל אני רוצה להמשיך עדי אמרה...

אז תמשיכי אמרתי בקול נמוך שניסיתי שישמע מסתורי… הסתובבתי להדליק את הjbl, שמתי ג׳אז איטי ונמוך. התיישבתי על הכיסא "למה את מחכה?" שאלתי.

היא התחילה לרקוד לצלילי המוזיקה. העור הלבן שלה וקו השיזוף הסגירו שהיא לא רגילה לחשוף את הגוף גם בים/בריכה. היא ליטפה את עצמה, מידי פעם לחצה את השדיים כדי שיראה שיש לה חזה גדול יותר. הייתי חרמן מידי ולא שמתי לב אליה כשאמרתי "מכנס" בטון מצווה. היא אמנם מייד נענתה, אבל היא לא הצליחה להיישיר מבט.

כששמתי לב הבנתי שעליי לרסן את הרצונות שלי אם אני מעוניין להגשים את הפנטזיה של עדי.
למרות שככ רציתי לקרוע ממנה את הבגדים... וידעתי שאם הבקשה לא תבוא ממנה זה לא יהיה בסדר. אני צריך לגרום לה לבקש, לגרום לה להציע.

קמתי ולקחתי חגורת עור. התקרבתי לעדי לאט.... ליפפתי את החגורה סביב הצוואר שלה, בעדינות משכתי אותה למטה. ליטפתי את הגוף שלה עם קצה החגורה. ראיתי את החרמנות מתפשטת בה, כשירדתי עם החגורה לכיוון הירכיים שלה עדי פיסקה אותן מבלי שביקשתי. כשליתפתי אותה בירך הפנימית עדי התחילה להזיז את האגן, נתתי לה מכה קטנה עם החגורה. "אם את רוצה להתחרמן את צריכה לבקש רשות" אמרתי ונעמדתי. היא התחילה לדבר ונתתי לה מכה קטנה עם החגורה על השפתיים, והשארתי את החגורה על הפנים שלה. החזקתי את החגורה מהמפסעה, ויכלתי כבר לדמיין את הזין שלי על הפנים שלה.

ששששש אמרתי, תפתחי את הפה ותוציאי לשון. העברתי את החגורה על הלשון שלה מידי פעם נתתי לה מכה קטנה עם החגורה (לא הצלפה מכה קטנה בלי תאוצה).
המשכתי ללטף את הגוף שלה עם החגורה, ירדתי למטה סביב הגוף שלה. נעמדתי מאחוריה תפסתי את השיער שלה ולחשתי. "עדי אני רוצה להצליף בך קצת, אבל אני רוצה לראות את התחת שלך נהיה אדום. אם זה הרבה לך אני אבין." היא גמגמה שזה באמת יהיה לה הרבה. תרצי שנמשיך? שאלתי, היא היתה כל כך חרמנית והופתעתי שהיא ביקשה שנעצור להיום.

מייד עזבתי את השיער שלה, ונכנסתי למיטה שלי. אז איך היה לך שאלתי, ולפני שהיא הספיקה לענות אמרתי "בעצם לפי הרטיבות בתחתון אני יודע".
עדי סגרה את הרגליים במבוכה ושוב הסמיקה.
אני יודע שהחלטנו לעצור להיום אמרתי, אבל תהיי זונה טובה ובואי תני להריח אותך, עבדתי קשה כדי להוציא ממך את מיץ החרמנות הזה.

עדי החליפה עוד גוון. אבל קמה נעמדה ליד המיטה שלי. קירבתי אליה את הראש נשפתי בכבדות וראיתי את העור שלה מגיב לנשימותיי.

"טוב, שבי!" אמרתי. עדי הלכה לקצה המיטה שלי והתיישבה כמו כלבה. מה חשבת על המשחק שלנו? מה חשבת בזמן ששיחקנו אותו? ולאן נמשיך מכאן?

היא חשבה לרגע וענתה- אני לא מאמינה שזה קרה, הלכנו הרבה יותר רחוק ממה שחשבתי. בזמן ששיחקנו לא רציתי שתעצור ופחדתי שתמשיך או להפך.ולגבי ההמשך... אני רוצה לישון על הרצפה לידך, כמו כלבה.

תפרשי לך שמיכה שיהיה לך על מה לישון. עדי הביאה שמיכה מהארון ופרשה אותה על הרצפה. היא כיבתה את האור(החדר נעשה ממש חשוך בחילה ) ונשכבה על השמיכה מתחתיי. כמה רגעים אחרכך עדי עדי שאלה אם אני עוד ער, כשאמרתי שכן היא ביקשה להתקרב ושאוריד לה את החזיה. למרות שהתבאסתי שחשוך הסכמתי. הופתעתי כשהיא התיישבה עליי, בגלל החושך לא ידעתי שהיא עם הפנים אליי. אחרי מבוכה קלה פתחתי לה את החזיה. לפני שהיא חזרה לשמיכה אמרתי לה "עדי, את יודעת שכלבות לא לובשות תחתונים, ובטח שלא את הבוקסר של האדון".

אתה צודק היא אמרה, והחזירה לי את הבוקסר. מה יהיה בבוקר שאלתי. אני לא יודעת עדי אמרה. 

זו תהיה הפעם הראשונה שאת ערומה מול גבר שאלתי. 

כן, עדי לחשה... 

-To Be Continued-

פגשתי את עדי בבסיס, היא היתה אחת המכי"ות של הקןרסיסטים ששלחו לתגבר את האבטחה על הבסיס.

אחרי שהראיתי לחיילים את הכיתה שהועמסה במיטות קומותיים עשיתי למכי"ות סיור בבסיס. בסופו אמרתי להן שלקראת אחר הצהריים יפנו להן חדר במגורי חיילות ושהן יכולות להשאיר בנתיים את התיקים באחד המשרדים. ומשם ליוותי אותן למפקד מחלקת אבטחה. בדרך נתתי להן את המספר שלי ואמרתי "אם חסר לכן משהו תגידו בטח קשוח להיזרק לבסיס זר".

אחרי בערך שעתיים עברתי באיזור המשרדים, ראיתי את אחת המכי"ות שוכבת על הרצפה עם הראש על אחד התיקים. המכנסיים שלה היו מכוסים באבק ועל החולצה היה אפשר לראות את קווי המלח שזיעה שהתייבשה השאירה. דפקתי על הדלת, ולפי התגובה שלה היה נראה שהערתי אותה...

הכל בסדר? שאלתי. כן, כן פשוט אני כ"כ עייפה.
ראיתי בעיניים החומות שלה שלא הכל בסדר. ביקשתי שתזכיר לי את שמה- עדי היא אמרה. התיישבתי על הרצפה לידה "עדי איך אני יכול לעזור? רואים בעיניים שלך שיושב עלייך משהו".
היא סיפרה שכשהקפיצו אותה לבסיס התיק שלה נעלם באוטובוס. ושלא היה לה זמן להתעסק בזה בכלל כי היא היתה אחראית על החיילים ועל הלוגיסטיקה ושכל הלילה היא לא ישנה.... אחרי עוד כמה משפטים התחילו להופיע לה דמעות, היא נגבה אותן ואמרה בתסכול שהיא לא בכיינית פשוט היא לא ישנה כבר שלושים ומשהו שעות והיא מתמוטת.
אמרתי לה לנגב את הדמעות, לשתוף פנים ולא לדאוג אני אסדר לה מקום לישון.
אחרי כמה טלפונים הבנתי שאני לא אצליח לפנות את החדר שלהן מוקדם יותר. לקחתי אותה לחדר שלי, שני המילואימניקים שחולקים איתי את החדר יצאו להתרעננות ואני אהיה עסוק עד הערב.

הגענו לחדר הראתי לה את ארון "שחכתי" ואמרתי לה שהיא יכולה לקחת ממנו מה שהיא צריכה (ארון שחכתי זה ארון בחדר מילואים שאנחנו שמים בו ציוד שנשכח ע"י מילואימניקים לטובת מילואימניקים ששכחו להביא מהבית. מן סטוק של מגבות מצעים וכו שכובסו ומחכים למילואימניק שנתקע בלי. עם השנים הרסר הוסיף אליו גם מברשות שיניים וכפכפים שהגיעו במשלוחי מנות ותרומות) שאלתי אם היא צריכה עוד משהו ואחרי שקצת לחצתי עדי אמרה שהיא רעבה וביקשה שאנסה לדאוג לה לסט מדי ב נוספים. אמרתי לה שתיקח מה שהיא רוצה מהמקרר ושעוד כמה דקות אחזור עם מדים.

בדרך לאפסנאות קיבלתי טלפון ממספר שלא זיהיתי. זו היתה עדי ששאלה אם היא תוכל להשתמש בסבונים שבמקלחת ואם תוכל להשאיל חולצה כי היא רוצה להתקלח קלח ולשטוף את שלה... "התיק החום שלי תשתמשי במה שאת רוצה... חייב לנתק נכנסת שיחה מבצעית". ניתקתי ועניתי לחמ"ל...

כשחזרתי מהאפסנאות עם סט מדים וכמה גופיות שמצאתי, עדי לא ענתה לדפיקות בדלת. הנחתי שהיא במקלחת ותכננתי לשים לה את הדברים על המיטה ולחזור לעבודה.

מצאתי אותה ישנה במיטה שלי. היא כנראה היתה צריכה את השינה הזו, היא לא התעוררה אפילו שמעדתי על הנעליים שלה שהיא זרקה בכניסה לחדר. הנחתי את הדברים ויצאתי מהחדר.

לקראת ארוחת ערב עדכנו אותי שפינו להן חדר במגורי קצינות. התקשרתי לעדי כדי שתקרא לשאר המכי"ות כדי שאראה להן את החדר, עדי לא ענתה.

מצאתי את אחת המכי"ות האחרות ולקחתי אותה לחדר שלהן כדי שתראה לאחרות.ב דרך תוך כדי שיחת חולין שאלתי אותה אם היא יודעת איפה עדי, היא אמרה שבטח מצאה סיבה להעלם ולמי אכפת מהמוזרה הזאת, ועברה ללשאול אותי על זמני ארוחות בבסיס ועוד מנהלות.

אחרי חיתוך מצב לילה הלכתי לחדר. הייתי גמור מהיום הזה. חוץ מהעבודה בבסיס והניסיון להשלים לימודים מרחוק הפילו עליי גם להתעסק בקורסיסטים האלה...

בחדר מצאתי את עדי, עדיין ישנה עם אור דולק. השמיכה היתה חצי על הרצפה וכיסתה רק את הרגליים שלה. היא לבשה חולצה ובוקסר שלי. אחרי שלא הצלחתי להעיר אותה במילים, הנחתי על הכתף שלה יד וקצת נדנדתי אותה.

עדי התעוררה בבהלה, לקחו לה כמה רגעים להיזכר איך היא הגיע לפה. היא הודתה לי על הכל, לבשה את המדים שהבאתי לה וברחה מהחדר.

אני לא בטוח כמה זמן עבר, אני הספקתי להתקלח ולארגן את החדר. שמעתי דפיקה בדלת, בלי לחשוב אמרתי כן. הייתי בבוקסר וטישירט, עדי נכנסה. היא היתה נראית נסערת. לא הספקתי להגיד כלום היא התחילה לספר על איזה סיפור על הבנות האחרות ושהן רעות, ובכנות לא היה לי ראש להקשיב. 

כשהסתיים שטף המילים שאלתי את עצמי בלב איך מצאתי את עצמי בייביסיטר? ואת עדי שאלתי האם אני יכול לעזור.
היא אמרה שהיא לא רוצה להיות איתן ושהן רשעות ועוד ועוד...הבנתי שאני לא אצליח לפתור את זה ברגע. הצעתי לה לשבת הוצאתי לה פחית מהמקרר והתחלנו לדבר...

היא סיפרה על זה שהריב עם המכי"ות התחיל ע"י הן צחקו עליה מול חיילים אחרי שהן גילו שהיא קוראת ספרים בסגנון של 50 גוונים. ושמאז הן מחרימות אותה...
כדי לנסות לעצור את שתף הדיבור שמתי יד על הכתף שלה.
היא נרטעה, "מה קרה? " שאלתי. "אני שומרת נגיעה" היא הסבירה. הצלחתי להוציא אותה מהטאנטרום. דיברנו עליה, על צבא ועל עוד שטויות. היא סיפרה שקשה לה להיות מ"כית כי האישיות שלה לא מתאימה למשחקי דיסטנס ואגו האלה. ושדווקא בטירונות ובקורס היא מאוד נהנתה....

מעניין שדווקא בשלבים שרוב האנשים מוצאים מצלקים ומשפילים נהנת אמרתי. עדי הסמיקה, השפילה מבט וסיננה במבוכה "יש אנשים שמתחברים להרגשה הזאת"...

ואת מהאנשים האלה? שאלתי בטון מתגרה. כן היא אמרה במבוכה, וחשבתי לעצמי שאם היא תסמיק יותר היא תתפוצץ. הנמכתי את הקול כמעט ללחישה ושאלתי, אם היא ניסתה לחוות את התחושות האלה שוב?

היא התחילה לספר שהיא גילתה שהיא אוהבת את התחושה בתיכון כשמנהל האולפנה היה בוחן את אורך החצאית הכניסה, וצועק על מי שהגיעה עם קצר שהיא פרוצה. ושהיא היתה קונה חצאיות קצרות וצמודות במיוחד בשביל זה. אחרי התיכון בטירונות ובקורס ומאז היא ב"איזה אתר" שהיא קוראת בו פורומים ואפילו היה לה שולט לתקופה קצרה. מאוד הייתי רוצה לחוות דבר כזה, פשוט אני לא יודעת אם יש שולטים שיהיו בסדר עם זה שאני דתייה ומה שזה גורר... אני מדמיינת מישהו סמכותי שיגרום לי לציית לו, לספק את הצרכים האפלים שלו. שיגרום לי להרגיש קטנה, מלוכלכת ומושפלת. אבל שגם לא ינסה לדחוף אותי לעשות דברים שלא מתאימים לחיים שלי כדתיה, אני יודעת שזה הרבה לבקש...

בזמן שעדי סיפרה לי את כל זה, הרגשתי את הזין שלי נעמד לאט לאט ככל שהיא המשיכה לתאר את השולט שהיא מחפשת. ראיתי אותה גונבת מבטים לכיוון האוהל שנוצר בבוקסר שלי. התחלתי להתקרב אליה, לאט לאט נותן לה לההישכב בקצב שבו אני רוכן מעליה. כמה שניות אחרי שהיא אמרה את המשפט האחרון היא כבר שכבה על הגב, הגוף שלה התקמר כלפיי שומר על מרחק מינימאלי. כזה שבו החולצה שלי כבר נגעה בחולצה שלה. הרגשתי את הנשימות שלה על הצוואר שלי, הנשימות שלה היו קצרות וקדמוניות והרגשתי שהיא מתרגשת. "ואת מבקשת?" לחשתי לה בקול עמוק.

אה הה היא נמה. שמתי את היד שלי מילימטר מהפנים שלה והמשכתי לטייל בריחוף מעל הגוף שלה. שאלתי מה ההגבלות שלה מבחינת הדת תוך כדי שהיד שלי מרחפת מעל החזה שלה. ראיתי שהיא עוקבת עם העיניים אחרי היד שלי. היא חשבה לרגע ואמרה שהיא שומרת נגיעה ושהיא רוצה לשמור על הקרום בתולין לחתונה. תפסתי את צווארון החולצה שלה ואמרתי לה שאני מוריד לה את החולצת ב אז שתרים ידיים. היא מייד צייתה, בתנועה אחת משכתי ממנה את חולצת הב' שלקחה איתה גם את הגופייה.

עדי נשארה מולי בחזייה להפתעת שנינו. היא מייד הורידה את הידיים וניסתה להסתיר את עצמה בעזרתן. "לא תכננתי שזה יקרה, אבל גם לא אמרתי לך שמותר לך להוריד ידיים" אמרתי. אני מצתערת, נבהלתי היא אמרה ומייד הרימה את הידיים. ראיתי שהיא מאוד לחוצה ומאוד רוצה. את תמיד יכולה לעצור הזכרתי. אבל אני רוצה להמשיך עדי אמרה...

To Be Continued...