הכיתה

אתמול למדתי שלמרות הרצון הרב שלה היא עדיין לא מוכנה להשתחרר ולהכנס למצב של שחרור מוחלט.. האם נפגעתי? כן, האם זה ימנע ממני להמשיך הלאה? לא.

מחפש רעיונות איך לגרום לילדה שבתוכה לצאת החוצה וגם איך אולי לסמוך עליי יותר שאני לא אשפוט אותה. 

אחרי הקריאה למצוקה הפומבית של זוגתי נאלצתי לעשות לעצמי קורס מזורז באבהות ואהבה הורית.

החלטתי להכנס לנעליים של הדאדי שלה, לפחות לפרקים בינתיים. הבנתי שהרבה מאוד מהכעס שלי כלפיה נובע מכך שהיא לא הולכת בדרך הנכונה (לטעמי) והדרך שבה ההורים שלי הביעו את אהבתם היא בתיקון הדרך שלי לפי ראות עינם, אז כנראה שזה פשוט מה שלמדתי מהם לגבי איך אני מביע אהבה כלפיה.

הבנתי שהרצון שלי לתקן אותה והרצון שלה לדמות שתתקן אותה משתלבים, האם זאת שליטה? האם זה ניצול? ואם כן מי מנצל את מי?

בינתיים היא הספיקה לגמור פעם אחת והרטיבה שני זוגות תחתונים ואני קצת גאה בעצמי, מקווה שימשיך ככה.

אז אני איש חינוך בהווייתי ואני מחפש הפעם ללמוד בעצמי, חדש כאן בכלוב ותוהה מה המקום של מישהו שפחות סגור על עצמו במקום הזה וכחלק מהקהילה הנפלאה הזאת. מרגיש לא שייך ורוצה לשנות את זה, טיפים של אלופים.ות יש? או שארגיש חייזר לנצח?