My Way

ריצה על החוף - אימון בסטודיו - שבת שקטה בסה"כ.

"ועכשיו עם השנים
אני אישה אחרת
פחות חולמת אהבה
הרבה יותר נקשרת"
 
שיר הבוקר שלי...שבוע טוב 🌹

לדעת להגיד לך את המילים המדויקות.

להבין את אשר רוצה את לשמוע.

ולהזין אותך במילים שהשתוקקת להן כל כך

מילים  שיפרצו את כל המחסומים שבנית סביבך ויגרמו לך להתמסר ולהתמכר .

כמו סיסמה בעלת צירופים רבים שלאחר הקשתם הכניסה פנימה היישר לתוך לבך ותודעתך.

מהי שליטה אמיתית אם לא להגיד את אותם מילים ולתת לך לבחור. להחליט לדפוק בדלת למרות שהמפתח אל ליבך בכיסי.

"דבר בחיבוקם לא אמר לה שזוהי פגישתם האחרונה. דבר בנשיקתו לא אמר לה ששוב לא תיגע בו אלא רק בדמיונה ובחלומה. גבו המתרחק, צעדיו החשים אל שער הגן, מעיל הלוחמים הגדול מדי, המרגיז עד דמעות וכמעט מגוחך, היונה הטובה בארץ חבויה בכיסו, ידו האחת מהדקת שלא תיטלטל כשהוא רץ, ידו האחרת אומרת שלום בלי להפנות את הראש – כל אלה הבטיחו שישוב."

ברור שהיום הזה יגיע

פתאום נתקל אחד בשנייה

את לא תוכלי לקרוא לי שוב "אדוני"

ואני לא אוכל להצמיד את ראשך לחזי

את תעשי לעברי את מבטך המופתע 

ואני אעשה חיוך מזוייף

את תמשיכי ללכת מסתירה את סערת רגשותייך

ואני לא אוכל להסתובב ולהגיד שאהבתי ממש.

רעיונות ל 😊😈לסופ"ש ?

את חושבת שאת יודעת מה טוב בשבילך

אבל שוב ושוב את בוחרת את השולט הלא נכון

זה מגוחך שתמיד את חוזרת על אותם השגיאות, ממש כמו בפעמים הקודמות.

ארגז הכלים שלך לא משתדרג, את שוב בוחרת במילים על פני מעשים, את סולחת או מתעלמת ממילים פוגעות שמגיעות ממקום רע.

את משלימה עם מצבך ומכילה סיטואציות שלא תמיד נעימות לך. 

הבטחות שהובטחו..מילים שנאמרו...רחוקות מלהתקיים.

ואז זה נגמר. ואז את פגועה...שוב בוחרת באותו שולט אבל באיש אחר.

את יודעת מה לעשות , נכון ?

(נכתב עבור ידידה טובה)

אוהב חופשות, אוהב בילויים

אוהב את החיים הטובים 

אבל חגים ומועדים 

כבר לא !

מחכה שיגמרו 

אני כבר אדע לעשות יום חולין סטנדרטי 

ליום חגי וחגיגי.

בהשראת השיחות האחרונות והבלוגים היפים שהספקתי לקרוא כאן:

האמת הפשוטה והכואבת: להישאר במקום שמכאיב לנו, גם אם הוא מוכר, זה לא אהבה. זו נוחות.

ויש רגע , לפעמים רגע אחד אמיץ שבו מחליטים לקום. לזחול, אם צריך. לא החזרה אליו, או אליה אלא דווקא לצד השני הרחק . החוצה מהבור, החוצה מאשליה, החוצה מאזור הנוחות שכולו כאב מוכר ומעגלים של תקווה עיוורת.

יציאה מאזור הנוחות זה לדעת להגיד:
"כן, אהבתי. כן, כאב לי. אבל עכשיו — אני בוחר/ת בי