בחצות בדיוק נכנסו חזרה לדירת האיירבינבי, אחרי יום נסיעה עמוס בחוויות של ביחד.
טיסה ואוטובוסים, בלאגן עם הדירה, הליכה לחנות פטיש הזאת שהזכרתי בפוסט הקודם ובסופו של דבר לא קנינו כלום כי באנו בשביל ביגוד והמבחר היה מאכזב עד לא קיים ובכל זאת חנות מעניינת וחוויה נהדרת של ביחד.
בערב יצאנו לשתות. ישבנו בפאב וניהלנו שיחת "יחסנו לאן" בעולם המשוגע הזה שנכסנו אליו ולאן כל אחד מאיתנו רוצה לקחת. ביחד ולחוד. מה שאני זוכר מהשיחה הזאת זה בעיקר כמה היא היתה משוחררת, מאושרת ולא הפסיקה לחייך. אין לי תחושת סיפוק טובה מזאת בעולם, כשאני גורם לה לחייך.
בשלב מסוים היא אמרה שהיא צריכה להשתין וזה גרם לי להזכר שבדירה פה בניגוד לדירה שלנו יש מקלחון ענק ואפשר לעלות שלב נוסף בפיקסציה הזאת שיש לי, לכל מה שקשור לריח ולטעם שגוף שלה מייצר ומפיץ ושאלתי אם היא תוכל להעניק לי את הזכות והעונג לטעום גם את הנוזל הזה שלה. החיוך הרחב שלה גם ככה התרחב אפילו יותר וסימנתי למלצר שיביא חשבון.
אז בחצות בדיוק נכנסנו לדירה והבגדים נשרו מאיתנו תוך כדי הליכה לחדר האמבטיה, נכנסו למקלחון וירדתי על הברכיים, ראש בזווית למעלה פה פעור והלשון מלקקת לה בעדינות את הדגדגן בציפיה למה שעומד להגיע ואוי כמה שזה הגיע וזה היה טעים מעבר לכל מה שיכלתי לדמיין. זה היה חם והזרם היה חזק. לא ניסיתי אפילו להשאר נקי, להפך. בלעתי הרבה ונתתי לזה לזרום לי לי על הפנים ועל הראש ואז בלעתי עוד קצת. התפלשתי בה ובנוזלים המדהימים שגוף המדהים שלה ייצר והיא בחרה להעניק לי.
אז תודה לך מלכה אהובה שלי.
אני אוהב אותך יותר ממה שמילים יכולות לתאר ומקווה לשמח אותך היום, ביום המיוחד שלך אפילו עוד יותר.

