לסרס את עצמך זאת בחירה מאוד מאוד הלומה וחשוכה. מצביעה על חוסר רצון להתקיים, אין טעם לדבר על החיים. רצון לחיות מגיע בשלב מאוחר יותר עם התפכחות לאהבה בוערת, בהכרח יצרית, עם כמיהה להיות גוף אחד עם זר שמופרד ממך בכח עליון מהבנתך. לא תצמח אהבה בלי רטט רועם שמקורו עמוק בתוך המוח, כל כך עמוק שכל נסיוני להתקרב אליו, להיות הוא פותח עוד יקום שמרכזו בו, ושוב התקרבות ושוב יקום. זאת בוודאי בדידות נוראה, אבל האשליה כה אמיתית ברגע ההתמכרות, שאין ספק ,אין שום ספק שזאת האמת וכל מה שהיה לפני הוא האשליה. אין שום ספק שהנה, בעוד רגע אהבתך ואתה תפגשו. הפכת לבדידות בהתמכרותך, אין דבר מחוצה לה, אין דבר בה. סירוס.
ונאמר שאם אין לך דרך להצמיח אהבה, תלך בדרך פירוק אשליות. כאב גדול להשאר בריק, כאב חולף, ואז שוב הכל משתחרר ויש מקום לאהבה. ורק לה. כל השאר כבר קילפת ופיררת בריק אין סופי.
והיא תמלא אותך עד אין סוף, זה טבעה. ולרגעים תהיה אתה האשליה שהנה, הנה אתה ואהבה אחד. ורגע כידוע זה נצח, כי ביררת שהזמן הוא אשליה.