מילים...מבטאות מחשבות...האם תגענה לידי מעשים ?

בכל הקשרים שהיו לי,

בטח בקשרי השליטה שחוויתי,

הם תמיד נמשכו לאורך זמן...של שנים,

והיו רק עם נשים מיוחדות,

רק עם נשים שבמציאות אחרת,

יכולתי לראות עצמי נושא כל אחת מהן לאישה.

מוזר שכמותי,

שמוצא את הקשר הנכון לי,

לא מחפש אחר/ת,

נותן את כולי לקשר,

ובטח לא מסיימו כלאחר יד... 

לכן, לא מצליח להבין איך אחרי קשר ארוך שנים,

שהגברת, שהרעיפה עלי אהבה,

דאגה לי,

סיפרה לי שהשנים עימי היו השנים הכי טובות שלה,

שאפילו הציעה לי לברוח איתה,

ואח"כ נאלמת ונעלמת... 

לך תבין נפש הגבירה.

טיפש שכמותי

יש לנו כלב,

שהוא כרוך אחרי אשתי,

הוא בטוח שהיא אמא שלו,

כעת אנו מדברים במקלחת,

הוא כמובן לרגליה,

ואז היא אומרת לי - 

"טוב, תצאו אני צריכה לשירותים",

הבנתי, שהיא לא פתוחה עימי עד כדי כך,

אני יוצא,

הוא (אסרטיבי) - מסרב לצאת,

היא ממש מנסה לגרשו,

אני אומר לה -

"הבנתי לצערי, שאותי אינך רוצה כאן, מה הבעיה שלך שהכלב יהיה עמך ?",

היא "השתכנעה" לגביו, הוא נותר עימה,

(מקווה שהוא מעריך אותי שמפרגן לו...).

אני נותרתי בחוץ...

בודד

שתהיה לכולנו שבת שלום, שאף אחד/ת לא י/תחוש בודד/ת 🌹🙏

יום שישי, לקראת שבת,

הכל (לכאורה) נעשה יותר לאט,

למרות שיש להספיק כמה משימות לפני השבת.

ודווקא כעת נזכרתי בו,

אותו פסיכולוג שהייתי פוגש אותו,

מידי שבועיים,

כ- 3 שנים.

הקטע היה שהוא,

למרות הביקוש אליו,

ניסה לקחת אותי "כפרויקט",

ולא גבה ממני כסף,

לא כי לא היה לי,

אלא כי לא חשבתי שבא לי להשקיע בדבר שאני לא ממש מאמין בו,

לא חושב שניתן "לעזור" לי.

אני, יודע שלתת עצות לאחרים זה כ"כ "קל",

גם אני עוזר/מייעץ לאחרים,

אפילו מתפרנס מזה. 

בקיצור, היינו יושבים, מדברים, מנתחים,

ומעולם לא חשבתי לספר לו שאני "כזה",

ברור שהוא היה מכיל אותי,

אבל,

אני לא יכולתי לחשוף "סטייתי" זו לפניו.

אני תמיד חושב שאם זו היתה פסיכולוגית,

ואם הייתי נמשך אליה,

כנראה שכן יכולתי לספר לה,

אולי כי הייתי רואה בה כמושא לסטייתי,

אבל אז הייתי חש שהולך לסשן.

יוצאים לי פוסטים ארוכים מידי - חייב לתמצת 🤦‍♂️

בגילי, עם העבר שלי בקשרי שליטה,

כבר חשבתי שראיתי/חוויתי, לא הכל,

אבל הרבה...

אני כל העת תוהה,

ביני לבין עצמי,

איך קשר הדוק וצמוד של כמה שנים,

עם הצהרות מדהימות,

גווע...מעצמו...

אז מה זה היה ????

כמובן,

רק על עצמי לספר ידעתי,

ולכן, מה שק(ו)רה לי, לא בהכרח ק(ו)רה לאחר/ת.

לי יש תחושה שהקשר מכאן,

כמו מילות השיר - "טנגו אחרון",

זה כמו צעד קדימה,

שניים אחורה,

(ואין סקובידו).

אני מכיר,

מתמכר,

זה הצעד קדימה,

ואז באה הנטישה,

הגורמת להשתבללות,

ואז לא רק שלא חוזר למצב הקודם,

אלא זוחל אחורה.

מצד שני,

אף אחד לא הבטיח לי גן של שושנים...

[ האמת, היא דווקא כן הבטיחה,

אבל איך אומרים - מילים לא עולות כסף... ]

אני חושב שאם ישאלו את חבריי/מכריי,

תגדיר במילה אחת (!) את מר X,

אני יודע שכל אחד בסגנונו יאמר -

ישר,

אמין,

איש של מילה.

היושרה שלי, השם שלי - הכי חשוב לי !

לכן, אני גם לא יודע "לספר סיפורים",

למשל, בהקשר של האתר הזה,

לא קורה עימי מאום,

אז לא אספר סיפורי בדים...

מה שכן, בימים אלו, לקראת ראש השנה,

כמידי שנה,

אני נרתם לסייע לאנשים/משפחות שהמציאות קצת קשה עבורם.

אני עושה את זה עבור עצמי,

יותר מאשר עבורם.

אני לא סוציאליסט גדול,

אבל אני מאוד רגיש לקשיים של אחרים,

וכן...אני נהנה לתת/להעניק,

אני מעמיד עצמי (ורכבי) לרשות העמותה,

ומשמש כנהג להביא למשפחות אלו סלי מזון.

הלוואי הייתי עושה רישיון על מונית,

קונה רכב מפונפן עתיר במאות סוסים שועטים (בחצי מחיר ממה שמשלם כיום),

ומשמש כנהג לגבירות.

מצב של WIN-WIN-WIN-WIN,

משלב אהבתי למכוניות,

אהבתי לנהיגה,

אהבתי להעניק לגבירות,

והן...פשוט נהנות.

אני זוכר שלפני כמה שנים, אחרי התכתבויות,

באתי לפגישת היכרות עם גבירה,

היא כ"כ סמכה עלי,

הקפצתי אותה לקופ"ח,

והיא נתנה לי תעודת הזהות שלה,

שאביא לה דבר מה מהדואר (זה היה הנוהל אז...),

ואח"כ כמובן שהבאתי אותה לביתה. 

טוב, כיוון שאין גבירה בחיי,

אעניק לעצמי סטירה,

ואתעורר על עצמי,

לבוקר יום חמישי...

אני משפצר הרצאה שעלי לשאת בקרוב,

לפתע שיחת טלפון,

מספר לא מזוהה,

עונה,

אחת הסטודנטיות מהקורס האחרון,

התקשרה לבשר לי שעברה בהצלחה הבחינה,

יש להודות - החומר בקורס דיי קשה,

והיא פירגנה לי שהצלחתי להעבירו בצורה מעניינת,

ולבסוף, הרי אנו באווירת סוף קורס,

נשבר הדיסטנס,

היה חשוב לה לומר לי ש.....אני מלך !

[ את בטוחה ? ]

טוב, כבר אמרתי/כתבתי שכאשר אני מרצה - אני אכן שולט (לא אכזר),

יודע לחוש קהל שומעיי,

על ההתחלה - שובר דיסטנס,

שהרי הם אכן באו ללמוד,

אבל אפשר גם ליהנות תוך כדי,

ואני - נותן להם שואו,

מישיר מבט לכל נוכח/ת, 

מאוד רגיש,

משחק עמם כמו בפלסטלינה,

יודע לזרוק בדיחה שצריך.

שיורד מהבמה,

מייחל לרדת לגבירה...

איזה פער,

כמו לקפוץ בנג'י ללא חבל...

נוחת, שלא לומר, מתרסק - לקרקע המציאות.

הבוקר היא לקחה רכבה לפגישה,

לפני יציאתה זרקתי לעברה - "לא הספקתי לתדלק לך אמש" (אני אחראי על הרכבים),

חשבתי היא תפנק אותי באיזה עונש,

לא קרה.

וכאשר היא חזרה, היא אומרת לי - 

"אתה יודע, יש משהו מוזר ברכב...",

ואני תוהה - "מה ? ספרי לי ?",

"התחלתי הנסיעה הצג הראה שנותרו לי 100 ק"מ בטנק הדלק,

ואז שאני נוסעת, זה יורד ל- 80,

שחזרתי זה עלה שוב ל- 90"

אני מסביר לי שהמחשב כל הזמן בוחן הליטרים שנותרו,

בהתאם לעוצמת הגז שמפעילה על הדוושה.

ואני שואל אותה החיוך - "יש לך רגל כבדה ?",

היא טיזרית לא קטנה - "יודעת למה אתה חותר, לא תקבל"...

ויצאה ליום עבודתה....

למה ככה ?! 😒

איך אמשיך כך את שגרת יומי ???

אני מעלה על הכתב תזה מסוימת,

אין לקחת זאת אישית,

הכל נכתב בכלליות,

עם הרבה הומור עצמי.

כמו בכל דבר בחיים - ישנה היררכיה,

כמו טבלת הקבוצות בליגת העל בכדורגל.

בפלייאוף העליון:

שולטות,

אחריהן (מתחתן, תרתי משמע...אך רק בגלל יחס שערים) - הנשלטות.

שני סוגים אלו,

אינן צריכות להשקיע יתר על המידה,

ואיך זה בא לידי ביטוי באתר הכלוב ?

הן השולטות והן הנשלטות, מספיק שתכתובנה - "!",

ויש להן עשרות אם לא מאות כניסות וכמובן שלל תגובות.

לכן, מעריך מאוד את אלו שכן משקיעות ! ! !

זה בסדר - זו דרכו של עולם 🥰

ומתחת לקו האדום,

נאבקים על הירידה (תרתי משמע) ה- נשלטים.

וגם ביניהם יש דירוגים:

בראש - נשלט צעיר (לא יתר על המידה), רווק, ממוקם, נייד, מצויד [ גם באביזרים 😉 ],

לאחריו - נשלט צעיר, רווק,

הבנתם הכיוון.

ובתחתית הרשימה - 

נשלט נשוי מ/בוגר (ללא מנוי),

שהוא כבר לא נספר,

הוא לפעמים כלל לא מוכנס לטופס הטוטו,

כי ברור שהוא יורד (ליגה)...וממש לא יורד לגבירה.

בפוסט הבא אמשיך עם התזה שלי,

יש מצב לכיוון מחקר לקבלת הדוקטורט  🤔

אשתי קוראת לי לחדרה, ובקולה המתקתק שואלת -

"עברת על מה שביקשתי ממך ?",

ואני, זה כ"כ לא בראש לי,

משפיל ראש - "לא ממש",

היא מסתכלת עלי, משנה טון דיבור -

"מה יהיה איתך ?",

אני שותק,

היא רואה שאני מהופנט מבהונותיה,

והיא ממשיכה - 

"אולי אני צריכה לנהוג בשיטת שכר ועונש",

אני "מתעורר" - "מה כוונתך ?",

והיא אומרת -

"כל כמה דקות אני אוריד אותך לנשק וללקק כפות רגליי",

אני כבר בעננים...

רק לא הבנתי - זה שכר ? זה עונש ?

צריך עוד ללבן הסוגיה   😉

ביקשתי ממנה שתתעד האירוע....