?

בהמשך לפוסט הקודם שלי, אמצתי את ההמלצות שנכתבו ושל שאר חבריי ותכלס, היה שווה כל רגע! 

לטוס לבד זה פשוט חוויה מטורפת וזה לא באמת לבד, הכרתי הרבה תיירים (בדגש על תיירות ומקומיות), נחשפתי לדעות ותרבויות מגוונות ובעיקר חווית קולינרית שווה 😎

עכשיו אפשר להתחיל סמסטר כמו שצריך.

נ.ב יש לי שוב פעם מילואים בסוף שנה אבל לבנון זה גם חו"ל ;)

טוב אז בימים האחרונים אני ממש מתלבט אם לסגור כרטיס טיסה ליעד באירופה ל-5 ימים, לפני שמתחיל הסמסטר.

הקטע הוא שבחיים לא טסתי לבד ועכשיו, כשכל החברים שלי לא זמינים לתאריכים שנוחים לי, אני שוקל לעשות את זה פעם ראשונה. 

הייתם טסים לאירופה לבד? בעיקר מפחיד אותי הקטע החברתי, כאילו לא רואה את עצמי יושב במסעדה או יוצא למסיבה לבד.

אני חברותי וזה ואני בטוח שאכיר אנשים אבל בכל זאת 🙃

היום חזרתי אל אותו מקום…

4 במספר.

אני בדרך לעקוף את ימי המילואים של אבא שלי שהיה קצין וכל זה בשנה אחת 😎

"לא יוצאת עם מזרחים" - משפט שנאמר לי (בקלות דעת) על ידי מישהי כאן באתר, אך לדעתי הוא טומן בחובו סוגיות עמוקות של אפליה, שוויון וצדק חברתי. חשבתי לבחון את התופעה הזו מזווית ביקורתית, תוך שילוב גישות שונות לשוויון עם מבחנים פסיקתיים, בעיקר אלו שהובאו בבג״ץ מיידי אבנים. 

אפליה קבוצתית מתרחשת כאשר אדם מקבל יחס שונה או נחות אך ורק בשל השתייכותו לקבוצה מסוימת, ללא קשר למאפייניו האישיים. דהיינו ראיית הפרט כקבוצה שעליה הוא נמנה. תופעה זו מעלה שאלות מורכבות לגבי מהות השוויון וגבולותיו.

הגישה האריסטוטלית לשוויון, הגורסת כי יש לנהוג בשווים באופן שווה ובשונים באופן שונה, מאתגרת אותנו לבחון מהם הקריטריונים הרלוונטיים להבחנה בין בני אדם. האם השתייכות אתנית היא אכן קריטריון רלוונטי ליחסים בין-אישיים?

מנגד, גישת השוויון ככיבוד ערך הפרט (גישה מרחיבה, סולברג) מדגישה את חשיבות ההכרה בערכו הייחודי של כל אדם, מעבר להשתייכויותיו הקבוצתיות. גישה זו מציבה אתגר בפני הנטייה להכליל ולקטלג אנשים על בסיס מאפיינים קבוצתיים.

בתי המשפט בישראל פיתחו מספר מבחנים לזיהוי אפליה פסולה. מבחן התוצאה בבג״ץ פורז (ייצוג נשים) בוחן האם התוצאה הסופית של מדיניות או פעולה היא מפלה, גם ללא כוונה מפורשת. מבחן הכוונה, לעומת זאת, מתמקד בשאלה האם הייתה כוונה מודעת להפלות. מבחן ההשפעה הלא-פרופורציונלית בודק האם מדיניות מסוימת משפיעה באופן לא מידתי על קבוצה מסוימת.

הביטוי "תבחינים חשודים" מתייחס למאפיינים קבוצתיים שהשימוש בהם לצורך הבחנה נחשב בעייתי במיוחד, כגון מוצא אתני. אך האם גישה זו עלולה להוביל להתעלמות מצורות אפליה אחרות או לחיזוק הבדלים קבוצתיים?

אפליה קבוצתית גורמת לנזקים חברתיים משמעותיים: היא מנציחה אי-שוויון, פוגעת בלכידות החברתית, מבזבזת פוטנציאל אנושי ומערערת את יסודות הדמוקרטיה. היא מהווה פגיעה בכבוד האדם, בעקרון השוויון ובצדק החברתי.

התמודדות עם תופעת האפליה הקבוצתית דורשת מאיתנו, גם כפרטים ששואבים את כוחם מהספרה הציבורית (ע״פ הגישה הכלכלית למשפט) לבחון מחדש את תפיסותינו לגבי זהות, שייכות ושוויון. עלינו לשאול את עצמנו: כיצד נוכל ליצור חברה המכבדת את הייחודיות של כל פרט, תוך הכרה במורכבות של זהויות קבוצתיות?

האתגר שלנו הוא לפתח מודעות ביקורתית לדפוסי החשיבה וההתנהגות שלנו, ולקדם שיח חברתי המבוסס על כבוד הדדי והכרה בערך האנושי המשותף לכולנו. רק כך נוכל לקדם חברה שוויונית וצודקת יותר.