הממממ....

הצלחתי להבין למה ומתי אני נכנס לכאן ולכן כנראה שתמצאו אותי באחד מהמצבים הבאים:

1. מאונן או שיש כוונה כזו

2. כשאני מרגיש לבד

3. כשאני צריך שיחה

שעמום הוא לא משהו שבאמת קיים, אפשר לקרוא לזה אסקפיזם וגם בקטגוריה זו אוננות יכולה לבוא למקומה. 

ענייני הכרות, סתם וכו, אני לא קונה. אני כן מאמין שיש כאלה שמתחזקים אלטר אגו או זהות רשת אבל זה כי הם לא מבינים כמה היא חלק מהם. אבל עזבו.

הפחד לשחרר בגלל המבוכה הופך את השחרור למביך יותר וזה מגרה.

הבוקר יצאתי לריצה ביער. אחרי כמה קילומטרים כשהתחיל להיות לי חם, החלטתי לנסות משהו חדש. התפשטתי ונשארתי רק עם נעליים. באחת הפניות ובאופן מפתיע פגשתי שכנה, קצת התפדחתי אז שיחקתי אותה לא שם לב. היא הייתה רחוקה אבל שמתי לב שהסתכלה עלי בסקרנות. המשכתי. הייתי בטוח שפנתה לצד השני, בכל זאת, מי תרצה לרוץ אחרי גבר ערום ביער בשעה 6:00 בבוקר.

בעודי רץ, מתענג על תחושת רוח הבוקר הקרירה על עורי. כל צעד חופשי ומשוחרר יותר, היער סביבי נראה פתאום קסום ומזמין. שמעתי את הצעדים שלה חוככים בעפר מאחוריי, צוחקת בקול מדי פעם כשאני קופץ או פורס ידי לצדדים.

כשהגענו לאזור המעיין אחרי 6 קילומטר, עצרתי להתרעננות ונכנסתי לבריכה במערה ממנה יוצאת הנביעה. נהנה מהתחושה הממריצה של המים על גופי ותוהה אם תיכנס אחרי, עמד לי רק מהמחשבה על, אבל היא לא באה. כשהתחלתי לצאת, ראיתי אותה יושבת בצד, מתרוממת ובאה לכיווני, מתקרבת אלי עם חיוך רחב ואומרת לי בחצי קריצה "רוץ, אני נהנית להיות מאחוריך".

המשכנו יחד, אני ערום והיא לבושה מאחורי, נהנים מחוויה מביכה אבל מיוחדת שהעניק לנו היער לתשוקה ולחירות.