Barbie World

היום מישהו קרא לי "מותק". אף פעם אנשים לא עשו את זה. זה היה מביך. זה כנראה חלק מהאני החדשה.

כשהלכתי בעיר אחר הצהריים, הסתובבתי עם תחתון מתוק עם עיטור של דובדבנים, אדום- לבן. משהו חמוד, זכיר ולא סקסי בעליל. כמוני.

אחר כך התפארתי ושמתי פאה. גזרתי את הפאה שלי לקארה חום וקניתי משקפיים. האדונית שלי אומרת שאני נראית כמו ספרנית או כמו מישהי שממש טובה בלהכין קפה.

תכף אעשה ערב של סרטים רומנטיים, הכנתי טישו למקרה שאזיל כמה דמעות מהתרגשות.

הרבה פעמים היום יצא לי לומר על דברים שהם "רעיון טוב" לחברים, ואף אחד לא התייחס כי דיברתי כל כך בשקט ובצורה לא זכירה. 

נכנסתי לחנות והמוכרת פשוט התעלמה ממני ודיברה עם מישהו אחר ולא אמרתי כלום. רק השפלתי את המבט שלי.

פעם הייתי גברבר יהיר אבל זה כבר לא העניין. עכשיו אני אישה חמודה ולא זכירה עם כריזמה של מזכירה. אני אפורה ומשעממת ועדינה מאוד עד כדי כך שאף אחד לא שם לב אליי בשום סיטואציה.

אני עדיין חייבת לענות בנימוס ובכבוד ובתשומת לב ולהקשיב לכל מי ששולח הודעה או מגיב לי, לא משנה התוכן. אפילו אם מקללים אותי או מדברים לא יפה וחשוב להדגיש את זה.

שלכם,

דפנה.

אז היום בסופר אנשים עקפו אותי ולא אמרתי כלום... רק אמרתי בטון חלש "סליחה, אני חושבת שהייתי פה קודם" אבל אף אחד לא ממש התייחס או שמע אותי.

כשבאתי הביתה מהעבודה לבשתי חצאית ג'ינס ארוכה וחולצה ורודה ארוכה, כדי שאלבש צבעים רכים ועדינים.

אני ממשיכה לקרוא ספרים רומנטים וגם לשמוע מלא טיילור סוויפט.

הקול שלי נהיה נמוך באוקטבה אחת. אני כבר לא אומרת שום דבר בנחרצות אלא מתחילה משפט ב"אולי" או "אני חושבת ש".

אני עדיין צריכה לענות בנימוס וכבוד לכל הודעה או תגובה שאני מקבלת וגם לעשות מה שמבקשים.

שלכם,

דפנה.

נכנסתי למיטה.

אני לובשת פיג'מה ארוכה מצוירת, מכנס צמוד וחולצה.

האדונית שלי הכריחה אותי להתאפר גם כשהולכת לישון, אבל בעדינות.

אני גם קוראת ספר רומנטי.. בעבר בזתי לספרים כאלה, אבל עכשיו חייבת לקרוא כדי להיות יותר מעודנת.

אני כבר לא מישמיש, אלא דפנה. הגבירה אומרת שזה שם של ספרנית וזה מתאים לאני החדשה.

אני גם לובשת חזייה שתצניע את הציצי שלי גם כשישנה.

אני עדיין חייבת לענות בנימוס, סבלנות וכבוד לכל מי שמגיב לי או שולח הודעה.

שלכם,

דפנה.

האדונית החליטה שעד שאין לי שם של אישה כמו שצריך שיסמן את זה שאין לי כריזמה בכלל,

יהיה לי שם של כלבה.

אז השם החדש שלי הוא מישמיש.

אני צריכה לענות בנימוס ובאדיבות לכל הודעה ותגובה,

לא משנה התוכן שלה.

וואף,

מישמיש.

היום מישהו עקף אותי בתור ולא אמרתי כלום. רק הורדתי את הראש והשפלתי מבט. פעם הייתי רבה איתו או צועקת עליו. אבל כבר לא.

הגבירה שלי עדיין מחפשת לי שם וכינוי חדש וגם תמונה.

ואני עדיין חייבת לענות בנימוס לכל תגובה או הודעה שאני מקבלת, לא משנה מה התוכן שלה. זה משפיל. אבל זו אני עכשיו.

שלכם,

סיתוונית.

מזכירה שאני עדיין חייבת לענות בנימוס ובהכנעה לכל הודעה/ תגובה.

שלכם,

סיתוונית.

אני יושבת במיטה וכותבת.

לבושה בפיג'מה חמודה של באגס באני שמכסה את כולי. עם מלמלה בשרוולים וגם בחולצה. שמתי גם קשת לשיער למרות שיש לי שיער קצר בכלל, כי האדונית אמרה שככה ארגיש יותר נשית.

היום עבדנו שוב על נימוסים. למדתי לומר בבקשה על כל דבר ואפילו להודות לאנשים שמקללים אותי. והדיבור שלי הפך ליותר רך. 

אני כבר לא מלאת ביטחון וחלק גדול מהיום אני פוחדת אפילו מהצל של עצמי.

את הפוסטים היהירים שכתבתי אני משאירה כדי שיראו את השינוי.

שלכם,

סיתוונית.

אני עדיין מחויבת לענות לכולם בנימוס, כל מי שפונה, בין אם בהודעה או בתגובה. 

אני כבר לא יהיה כמו שהייתי. כמה שאכתוב את זה יותר אבין את זה טוב יותר, ככה הגבירה אומרת לי.

היא צודקת.

למדתי טוב יותר להיות מנומסת ושקטה.

לא צפרתי לאף אחד בכביש ולא הרמתי את הקול.

אני מדברת בשקט, גם כי יודעת שלא חשוב ככ אם ישמעו את הדברים שלי. אני אף אחת.

אפילו על השם שלי, סיתוונית, הגבירה שלי לא סגורה ומחפשת הצעות לשם חדש.

אני לובשת שמלת מקסי ארוכה לבנה-שחורה עם שרוולים ארוכים שמכסה אותי לגמרי. לא סקסית ולא מעניינת.

שלכם,

סיתוונית.

האדונית עדיין מחפשת לי שם חדש. אני עדיין צריכה להיות מנומסת תמיד.

אני שוב מתנצלת שהייתי יהירה ואסטרטיבית. זו כבר לא אני.

וגם תמונה וכינוי חדשים צריכה למצוא.

לילה טוב.